אל תדאגו אני יסיים את הסיפור חוטף מאהבה,
אבל בא לי לכתוב סיפור קצת שונה,
לכן אני מקווה שגם אותו תקראו, תגיבו, ותהנו מקראתו.
פרק 1:
אני יודעת שאני ילדה מסובכת, אני יודעת שאולי עשיתי טעויות, למרות שחשבתי שאלו לא טעויות, ושאני הולכת בדרך הנכונה, הדבר היחיד הוא זה שרציתי להגיע לאושר, הייתי כמו במרוץ אחריו, אבל הוא כמו ארנב ברח ממני, והתרחק עוד ועוד, ועכשיו הוא כה רחוק, ולא מציאותי, ונראה כאילו בחיים אני לא ישיג אותו, עשיתי מלא טעויות, וגם עם עשיתי דברים רעים או טובים, כנראה שטעיתי בהם, תראו איך עכשיו נראים חיי, כושלים אכזבות ושנאה, סבל, ואני לא מבינה עדיין למה, בכלל, למה נולדתי, ולמה לעזזאל אני קיימת, עכשיו ראו, איך נראים חיי, הכול התחיל....
ביום הראשון של כיתה ז', באתי מוכנה לכול, אחרי כול ההשפלות והאכזבות שעברתי בחיי לפני זה, הייתי בטוחה שדי התבגרתי ואני יוכל להסתדר, להכיר אנשים, ולהיות איתם, ושאני ימצא אהבה, ונהיה יחד הרבה זמן ונתחתן ובלה בלה, מחשבות של ילדה שעוד לא התבגרה אה...נו טוב, הייתי כולה בת 12 וחצי...בערך, עליתי לחטיבה עם חברה טובה שלי מהיוסדי, שמה נטע, היא לא הייתה ילדה מקובלת במיוחד, די להגיד בכללי שבכלל לא, היא לא הייתה יפה, לא היה לה תכונות מיוחדות, היא הייתה די מלאה, פשוט, היא הייתה כלום לסביבה, היא לא הייתה מיוחדת ולא היה בה תכונות טובות במיוחד, כי היא הייתה שקרנית, רמאית ושלא נדבר מה עוד, אבל איכשו הייתי חברה שלה, אני, עכשיו נעבור עליי, קוראים לי ליאור, וואלה אני לא זוכרת כל כך איך נראתי לפני כמה שנים אז נעזוב תתיאור הכללי, אני ילדה שנראית בסדר, למרות שרוב הילדים אומרים שאני לא יפה, אבל אולי הם אומרים את זה כי הם סתם שונאים אותי, בלי שום סיבה.
בקיצור הפסקנו בזה שהיה לי הרבה חלומות של ילדה קטנה שלא מבינה שום דבר מהחיים שלה, וחודשיים עברו בחטיבה, והכול היה בסדר גמור, הכיתה אהבה אותי, הסתדרתי עם כול השיכבה, אבל לא מצאתי תנסיך שלי, וחיפשתי למי אני יתן את לבי, בחיפושים אחריו, כמו לא יודעת מה בסוף מצאתי אותו, זה היה יום יפה שיעור מתמטיקה, המורה לא באה, כול הקבוצות ישבו יחד ואז ראיתי אותו, ליאב, הילד הכי חתיך בשכבה, מלך בית הספר, ואני עוד הייתי בטוחה שיש לי סיכוי איתו, תיחקרתי את חברה שלי מי הוא וכול השאר, וככה אהבתי אותו כמה חודשים אבל הוא לא רצה אותי או יותר נכון, החברה אמרה לו לא להיות איתי, כי אני ככה וככה, ואז פתאום בנות מהשכבה התחילו לשנוא אותי, והכול כי אהבתי אותו אז בסוף מצאתי לי סתם נסיך על סוס שחור...
וככה המשכתי, בכיתי ימים ולילות אליו, ואז כתבתי את השיר הראשון שלי, ומאז גילתי שיש לי כישרון בכתיבה, ואז יום אחד עברתי ליד ילד אחד, ונדלקתי אליו, ממבט ראשון כבר שכחתי את ליאב, והתאהבתי ב..רועי, איתו היה סיפור אחר לגמריי כי הוא היה גדול ממני בשנתיים, חברה מאוד טובה שלי הייתה בכיתה שלו לכן ידעתי כמעט הכול אליו, השגתי את הטלפון והפלאפון וכתובת בית שלו ידעתי כמעט הכול אליו, ודוגרי הוא נדלק עליי גם, אבל באיזשהו צורה סיכסכו ביננו ולא יכולנו להיות יחד 10 חודשים אהבתי אותו, ושכחתי, כול ה10 חודשים האלה בכיתי אליו, וחשבתי עד שיש אהבה מה קרה.
עוד אפילו אז לא הבנתי מזה סבל אמיתי, ומה יש באמת בחיים מה באמת עוד יש לעבור,
את השנאה של הילדים בגלל האהבה הקודמת שלי, את חוסר העדרות של רועי,
הכול עברתי וחשבתי שזה נורא מכול, אבל לפני שעילתי לכיתה ח', הכול השתנה
קרה ש...
רוב הסיפור אמיתי, ואת מה שקרה בכיתה ז' סיפרתי בקצרה כי זה היה מזמן ואין לי כוח לדבר על זה כי זה חסר חשיבות כול מה שחשוב זה בכיתה ח', אני עכשיו בכיתה ח'...
אחרי שאני יספר...אולי פה יבנו כמה סבל עברתי באמת ...
קיצור, רוצים המשך?
בטח שרוצים...
מאמי תמשיכי!!!!!!!
גררררררררר אהבתי בטירוף תמשיכי
דוגרי הכול נכון חוץ משמות, ולא סיפרתי עוד משו אישי שלי אבל זה חסר חשיבות אני ימשיך
תמשיכייי
נשמע סיפור יפה
אוהבת*-*אולוש*-*
מורנו'ששששש בטח שרוצים המשךך
אהה ושימי גם המשך לסיפור "חוטף מאהבה" התגעגתי אליווו 😁
מוואה ענקיתתת 😛
סורי שלא המשכתי, המחשב שלי נדפק...
פרק 2:
החופש הגדול עבר עליי בהרבה שינויים, השתנתי באופי שלי, למדתי לעמוד על שלי, להיות קשה להשגה, שווה,
להראות לכולם שאיתי לא מתעסקים, להיות עם אופי קשה, לא סלחנית אבל באותה מידה די טובה.
לפני תחילת השנה קניתי מלתחה חדשה, את כול הגמים האחרונים של האופנה,
חימצנתי תשיער, עשיתי תיסרוקת יפה, השתנתי גם פיזית בזמן הזה, אפחד לא זיהה אותי,
לא הייתי אותה ליאור, הייתי ליאור אחרת.
כשבאתי לבצפר, ביינתיים אנשים לא התרגלו לשינוי שלי, כי באמת הייתי נראית ממש טוב (לפחות ככה אמרו לי), אבל אנשים לא הבינו תאופי שלי, חלק חשבו שהפכתי להיות סנובית וחשה הם לא הבינו שרק הגנתי על עצמי, לא נתתי לאפחד להרויד לי תכבוד או הביטחון הורדתי להם אותו בחזרה, וככה המשכתי ואנשים התרגלו והבינו שככה אני ליאור החדשה.
היה לי ידיד שלא דיברתי איתו כמה חודשים טובים, מצאתי אותו באיסיקיו והמשכנו להתכתב והוא התחיל להיות ידיד טוב שלי, הוא הכיר לי חבר שלו, שגם הוא עכשיו ידיד שלי, התחלתי להכיר הרבה אנשים, למרות שלא הייתי מקובלת כל כך בשכבה שלי, מאוחרי בית הספר התחילו להיות לי הרבה חברים וכולם הכירו את ליאור.
עד שיום אחד הלכתי בבוקר ועברתי ליד תחנת בית הספר, וראיתי אותו, את עומר.
נדלקתי אליו הוא היה ילד כל כך יפה, כל כך רציתי אותו ולמרות שהשתנתי בחופש ובתחילת השנה עדיין הייתי די ביישנית בשביל לבוא למישו ולהתחיל איתו, אז אמרתי לחברה שלי לשאול אותו איך קוראים לו, וגילתי שקוראים לו עומר, בינתיים סיפרתי לחברה טובה שלי, שנדלקתי על ילד אחד עומר, עם עגיל בשפה, חתיך עולמי ותיארתי לה אותו, ואז היא אמרה, עומר שלומי? יש לי תמונה שלו...באתי אליה הביתה וראיתי אותו את עומר היפה שלי, והיה לה תאיסיקיו שלו, לקחתי ממנה תמספר באתי הביתה וחיברתי איתו ושאלתי עם זה עומר שמחכה לאוטבוס...לבצפר שלו וכן גילתי שזה עומר שלי שלחתי לו תמונות שלי והוא אמר שהוא זוכר אותי ואני מהממת ויפה והוא חשב בהתחלה שאני בת 16, אבל ישר אמרתי שאני בת 14, והוא בן 15 וחצי...
הייתה לו חברה באותו זמן והיה לי נורא קשה כי הייתי דלוקה אליו חזק ואז הם נפרדו והוא הציע שניפגש אחרי כמה זמן נפגשנו אבל משו לא יצא כי הוא רצה להיות חבר שלי עם אני גם יתן לו,
ואני כמובן לא מתכוונת לשכב איתו ועד אז אפילו לא התנשקתי...
אז רבנו ולא דיברנו והתביישתי ממנו והקשר שלנו נגמר, הייתי כואבת, כול זה היה 4 חודשים הקשר שלי ושלו ובסוף גילתי שהוא לא היה איתי כי נהייתה לו חברה חדשה...
אחרי זה הכרתי ילד אחר, מעיר אחרת, קרה ביננו הרבה דברים שאעדיף שאני לא יפרט אליהם אבל הוא היה הנשיקה הראשונה שלי, רבתי איתו הרבה אחרי זה אבל עכשיו אנחנו הידידים הכי טובים.
אחריו הכרתי ילד אחד שנסע איתי בבוקר תמיד לבצפר, אבל לא לבצפר שלי אבל הוא היה באוטבוס, והוא היה כיתה י"א...והוא התחיל איתי, ואז התחלנו לדבר באיסיקיו ונפגשנו ביום אהבה והתנשקנו כי הוא התחנן שאני התנשק איתו ולא הייתי בטוחה בגלל הנשיקה הראשונה שלי שפגעה בי אבל לא היה לי איכפת והתנשקנו והוא כול הזמן אמר לי באותו יום שאני ישכב איתו וזה ולא רציתי מזה החוצפה הזו, ככה הוא המשיך לרוץ אחרי עד שהבין שלא יקבל ממני והוא רק אמר שאני ילדה קטנה שלא נותנת, שימות בן ****.
אחר כך היה לי חבר ואין לי כוח לדבר אליו בקיצור הוא גם מעיר אחרת לא אהבתי אותו אבל הוא אפשר להגיד אהב אותי והייתי איתו רק מרחמים וכי חשבתי שאני יתאהב בו ואחרי שהבנתי שאני לא נפרדתי ממנו.
ואז חיי השתנו לגמריי...
ובאותו זמן נהרסו
אחרי כול האכזבות האלה מבנים...
קרה הדבר הנורא מכול...
קרה ש...
נראה לי חלק הכירו את מה שסיפרתי אבל את ההמשך לא, כי זה חדש.
מי שרוצה המשך שיגיד...
מורנוש את החלק שהזה אני מכירה ואני ממש
מצטערת שהיית צריכה לעבור את כל זה..
תמשיכייי
אוהבת*-*אולוש*-*
איזה חלק את מכירה אולוש??
וזה ממש כלום ממה שעכשיו...
את החלק ששמת עכשיו אני מכירה...
ואת ההמשך לא... מקווה שלא משהו חמור...
מחכה להמשך בובה...
אוהבת*-*אולוש*-*
שיגיבו עוד קצת...
עם בא לך אני יספר לך את זה בינך לביני בינתיים...
