כאב האהבה

כאב האהבה.
ומהו בכלל הכאב ?

ראשית כל, לא רק כואב. שנית, כמו בכל דבר אחר בחיים, כשקורה שלא הולך לנו, או כשאנו חוששים שמא לא נצליח, ומתמלאים בפחד, מתחיל לכאוב. כבר תיארתי את האהבה, כמקפלת בתוכה המון חלומות להצלחה בהגשמת שאיפות. מכאן ברור, שכאשר אנו חוששים, או שאיבדנו את אהבתנו, הכאב גדול מאד.
אהבה מטלטת אותנו בקלות רבה, בין אושר לעצב, בין רוגע לכאב. כל אחד מהרגשות הללו, ראוי להתייחסות נפרדת.
נתחיל דוקא בכאב, שכן על כך נסבה השאלה. כמעט כולנו יודעים מהו כאב. אותה תחושה פיזית קשה, או רגש מעיק ביותר. רובנו סולדים ממנו, ופוחדים מפניו. זאת למרות שכל תפקידו, להזהיר אותנו מבעיה הקיימת בחיינו.
ילדים הנולדים ללא יכולת לחוש כאב, מצויים בסכנה גופנית מתמדת. אנשים שאינם יכולים להרגיש כאב, שלהם או של זולתם, מסוכנים לעצמם ובמיוחד לאחרים.
לא לחינם, אנו עסוקים כל כך בכאב, שכן הרגש החריף הזה, מגדיר לנו את הכוון של סכנת ההרס. אנו גם בנויים לחוש אותו, הרבה יותר מהר, מאשר את הלטיפה, שכן מאחוריו אורבת הסכנה. ובכל זאת, במקום לראות בכאב רגש חיוני, המסמן בעיה, שיש לפותרה, ישנה נטיה אנושית לעשות, לשיכוכו או העלמתו, של הכאב, באמצעי תרופות או, חס וחלילה, סמים. הון עתק מופנה לכוון זה של מאמץ. העלמת הכאב נכונה רק כאשר כל המאמצים להתגבר על הסיבה שבשורש הענין, נכשלו, דהיינו, כשיש חולי קשה ללא פתרון. לפני כן, יש, כמובן, לחקור ולרפא את מוקד הקושי. נגע הסמים, כמו גם, שימוש לא מבוקר בתרופות הרגעה או במשככי כאבים, מראים בעליל את ההרס הנורא הנגרם לאדם ולאנושות, כתוצאה מהתעלמות מהעקרון שתואר לעיל.
הכאב, בהקשר העקרוני, הוא ידידינו, הוא שומר הסף, המתריע בפנינו, מפני סכנות. אלא מאי? הוא מאד לא נעים, ואנו, שפנינו כפני תקופתינו, המאופיינת בעיקרה בנטיה לברוח מקושי, מחפשים את הדרך הקלה, לכל מטרה.

אז איך קורה, שבכל זאת, יש אנשים שמתמכרים לו ב"הנאה"? על כך במאמר אחר.