זה סתם היה במקרה, היה לה משעמם.
בדקות הרסה את חייה.
היא. זאת סתם אחת בין מליון. נכנסה לצ'ט והכירה ילדים, סתם ילדים..בין עוד שהיו באותו היום.
בשניות התאהבה באופי של הילד, סתם ילד..אחד בין מליון. אבל שונה, הכי שונה, הוא משך אותה,
הסקרנות עטפה אותה כשמיכת משי עדינה וגררה אותה אחריה.
הלב שלה השתולל בלי הפסקה, רעדה, פחדה, ומבולבלת לא ידעה מה עושה, ואמרה משפט מיוחד שלא הגיע לו לשמוע.
'אני אוהבת אותך', משפט שקשה להגיד, במיוחד למישהו שלא חושב ומרגיש את אותו הדבר.
זה נמשך כשנה, עברה הרבה דברים בדרך, דברים וירטואליים, אבל הכאב היה מציאותי.
מראש קבוצת המקובלים בבית סיפרה, ולהכי הכי, הפכה לנעלמת, למסתורית, לא מובנת.
יום אחרי יום קיוותה שהוא אולי מרגיש משהו כלפיה, תמיד קיוותה, לא עזבה ולא וויתרה, חצי שנה שלמה עברה.
כל יום נפגעה – לפעמים אפילו בלי סיבה, סתם כי הוא לא שלה.
בסילבסטר זה קרה, היא הציעה לו בפעם המאה, והוא אמר 'כן'..הוא אמר לה כן.
הלב שלה רעש, השתולל, כמעט קפץ מהמקום ופילח לו את דרכו דרך עורה.
הם היו יחד, דיברו הרבה, היא הייתה המאושרת בעולם, לא סתם אחת בין מליון, לדעתה היא הייתה הכי מאושרת, הכי מאושרת בעולם.
אין עוד מאושר כמוה, אבל חשדה, לא הגיוני, חצי שנה של סבל קיבלה מהילד ההוא, ועכשיו הסכים, אמר 'כן', אמר 'אני אוהב אותך'
כתב הרבה משפטים, אפילו מטופשים ומעוררי רחמים, אבל אהבה אותו, וחשדה.
סתם שיחק בה, שיחק ברגשות שלה, הבטיח הרבה דברים, אמר שיתחתנו, ילדים, חיים משותפים, לעולם לא להיפרד.
שיחק בה, ברגשות שלה..
היא קנתה שרשרת עם אות אהובה, הייתה שמחה, סיפרה לכולם, היא וחברותיה בדקו כמה זמן הם יהיו יחד כזוג על הדפים,
נו אתם יודעים, המשחקים האלה מי אוהב את מי וכמה, יצא לה 5 שנים איתו, של אהבה פורחת. כבר הייתה בטוחה, הוא האחד שלה
וכמה זמן אחרי, התחילו להתרחק, הקשר התחיל להידרדר, אבל לא משנה איך התייחס אליה, המשיכה לאהוב אותו,
אבל אצלו האהבה לא נשארה,
הם נפרדו.
ילדה אחת בין מליון, חסרת לב, מלאת כאב, עצב, סבל, עוד אחת בין מליון......
הוא אמר שלעולם לא יעזוב אותה והם יהיו יחד, ימשיך לדבר איתה ויישארו ידידים טובים, הכי קרובים.
יום אחרי התעצבן עליה, אמר לה 'תגידי תודה בכלל שאני עוד מדבר איתך', זה הרג אותה, זה חיסל אותה, היא לא הייתה אחת בין מליון
היא הייתה אחת מיוחדת, שהרגישה שהיא נמסה, הכאב עטף את ליבה, מבפנים ומבחוץ. הגרון נחנק, והדמעות פרצו.
שעה, שעתיים, חודש.
סבלה.... המילים נחרטו בראשה.
היא לא הייתה כזאת, היא לא הייתה רגישה, לעולם לא נתנה לאיש לפגוע בה, לשבור את ליבה.
היא, אחת בין מליון, היא הייתה עקשנית, חסרת רגש ורחמים, לא היה לה אכפת מאיש.
פגעה בהרבה...בכוונה, ובלי ידיעה.
זה עונש, אבל עכשיו החליטה לחזור לעצמה, להיות שוב חסרת הרגש והאכפתיות, חסרת אמון, והשולטת בכל.
בספק שמיש'ו קרא עד הסוף.. 😨
דולי 😉
