נו יאללה מאמי כתבי כבר המשך...
אני במתחחח!!!
תמשיכי מאמי!! דחוףףףףף!!!
זה פשוט סיפור בנזונה!!!!
תמשיכי בבקשההההההה
בתאלוששששש
אני עכשיו נוסעת...עוד היום בלילה אני מבטיחה שאני אשים המשך!
מואה מתה עליכן!!
אוףף הקרצצ הזה חייב להרוס...
שייתנדף משם כבר!
המשךךךךך
"תצא לי מהחיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" הסתובבתי וצעקתי על כל הבית לעברו!!!
"מאמי אני לא יכול אני כבר בחיים שלך ואת בשלי" הוא אמר
"מורן לך מפה" סקוט אמר
"מצטער אחי אני לא יכול...שנינו תקועים על אותה בחורה" הוא אמר
"דיייי!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי לעברו
"למה אתה לא עוזב אותה הא? אתה נוסע עוד שבועיים והיא נשארת פה..איזה עתיד יש לכם ביחד תגיד לי? טלפונית?? תן לה לחיות תחים שלה..היא איתי..בידיים מוגנות, אני אוהב אותה ואני מבטיח שאני אשמור עליה" אמר סקוט.
הייתי פשוט בשוק מהנאום שהוא דפק..הילד הזה חכם..הוא החליט לנסות את מורן באמצעות פסיכולוגיה הפוכה.
"לא באתי לפה סתם...באתי להחזיר אותה הביתה איתי, ואני לא ארגע עד שזה יקרה" הוא אמר
"מורן איפה אתה חיי? מה זה טלנובלה פה?? מה הולך כאן? ראית טו מאצ' ויוה?? נו באמת!!! אני וסקוט לא אחים כי זו לא טלנובלה אז תעוף מפה כבר, למה אתה כלכך רוצה להרוס לי תחיים"? צעקתי עליו.
"טארה תרגעי" סקוט אמר
"סקוט איימ סורי באט איי האב טו גוו נאוו, איי ויל טוק טו יו לייטר" אמרתי ויצאתי
אוף נמאס לי...מתי זה כבר יגמר? מה נולדתי כדי לסבול? שיסגעו לי את השכל??
אני צריכה דחוף שיחת תמיכה מג'ייני ומנועם...ד"א מה איתם? שאני אקפוץ לביקור אצל ג'יין??
טוק טוק טוק
"שלום, ג'ייני בבית?" שאלתי את אביה
"כן היא למעלה בחדר, תעלי" הוא נתן לי להיכנס ורצתי במדרגות
פתחתי את הדלת...אין מצב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
"איזה חמודים" חייכתי
נועם וג'יין התנתקו אחד מהשני והסמיקו
"תגידי לא לימדו אותם לדפוק בדלת"? ג'יין שאלה
"לימדו...רק הבעיה היא שדפקתי יותר מידי..הייתם עסוקים מידי כנראה בשביל לשמוע אותי" חייכתי.
"מה שלומך"? שאל נועם
"אל תשאל" אמרתי
"ד"א..אני כבר יודעת הכל, נועם סיפר לי" היא אמרה
"תודה שחסכת ממני כאב ראש" חייכתי לעברו
"בשבילך הכל" הוא חייך
"אז מה נסגר אתכם"? הוא שאל
"אני וסקוט ביחד...רשמית! שלא תדעו איזו דרמה הייתה" אמרתי
"ומה מורן"? הוא שאל
"אל תזכיר לי אותו..באמצע הכרזת אהבתי לסקוט הוא נכנס" אמרתי
"ואיי איזה לא קשור הוא, אמא" אמרה ג'ייני...
"אני כבר לא יודעת מה לעשות, אין להיפטר ממנו" אמרתי בעצב
ובאמת לא ידעתי...רצו לי המון מחשבות בראש...מה אני אעשה?!
חמודות שלי...הסיפור מתקרב לקראת הסוף..מתה על כולכן!! ותודה על התגובות!
פשוט מדהים!!
אני רוצה המשך!
מאמי סיפור מדהייםםם יאללה תמשיכיי...=]
אני ב-מ-ת-ח
יאאאאאאא המורן הזה מזה מעצבן אותי...
הוא פשוט נעץץץץ
המשךךךךךךך!!!!
מה קורה נשמה אין המשך?
ה-מ-ש-ך...
הגיע יום חדש..עבר עלי לילה מלא מחשבות על איך אני הולכת המשיך...
נזכרתי בנשיקה שהייתה לי עם מורן...היתה לי הרגשה מוזרה...הוא כאילו השאיר לי "טעם של עוד"...התגעגעתי להרגיש אותו?? הרי עד לא מזמן הייתי מאוהבת בו! רגע, מה עם סקוט??
אוף..למה החיים צריכים להיות כאלה מסובכים???
התארגנתי לביצפר הבכי חפיף שאפשר..אפילו מסקרה בקושי שמתי ויצאתי לאוטובוס.
הגעתי כמו כל בוקר עם ג'יין לביצפר ונכנסתי לכיתה.
"בוקר טוב לכולם" נכנסה מיס טומפסון לכיתה.
"בוקר טוב" ענינו
"היום יש לנו אורח מאוד חשוב" היא אמרה
"מי זה"? שאלה מישהי מהכיתה
"מורן תיכנס" היא אמרה
"מורן?!" ישר קפצתי
"כן מורן" הוא נכנס וענה לי
"ה' ישמור, הוא רודף אותך" לחשה ג'יין
"תפסיקי...אני גם ככה על סף עצבים" אמרתי לה
"אז מה שלומכם חברה" פתח מורן בנאום
"טוב מאוד" אמרתי וקמתי
"ומה שמך?" הוא חייך חיוך מעצבן
"איך שבא לך...טוהר, טארה" עניתי לו באותו חיוך בדיוק
"את מישראל טוהרישי" הוא אמר
טוהרישי...השם הזה...למה הוא עושה לי את זה?? בכוונה?? זה היה הכינוי שהוא הדביק לי אחרי הפעם הראשונה שהתנשקנו..היה לי חנק בגרון.
"טוהר בשבילך, מיס טומפסון אפשר לצאת???" הסתכלתי עם דמעות בעניים.
"בטח, אתם מכירים? קרה משהו"? היא הייתה מבולבלת
"פעם ראשונה שאני רואה תבנאדם הזה" עניתי לה והסתכלתי לעיניים של מורן.
הן שינו צבע...הוא כעס..על מה אבל??
רצתי מהכיתה ודפקתי לכיתה של סקוט..
"סליחה אפשר את סקוט"? שאלתי את המורה
"לא אסור!!" צעקה סטאפני
"רק אותך שכחתי לשאול בלונדה מטומטמת" צעקתי לעברה
"סתמי תפה שלך יא קונפה יהודית" היא צעקה לעברי
"סתמי תפה" התערב סקוט
"סתמו כולכם, סקוט קח את עצמך מהכיתה וסגור אחרייך תדלת" כעס המורה
"מותק מה קרה" הוא יצא ושאל
חיבקתי אותו..חיבקתי ולא רציתי לעזוב...הרגשתי כלכך מוגנת בזרועותיו, כלכך אהובה...
"סקוט תגיד שאתה אוהב אותי" אמרתי לו
"יותר מכל דבר אחר בעולם הזה, מה קרה"? הוא שאל
"לא כלום" עניתי
"קרה משהו...אני רואה לפי המבט שלך" הוא אמר
"בעצם כן קרה" השפלתי את עיני
"מה?!" הוא נבהל...
"זה..זה....מורן" עניתי..
תודה על התגובות!!
אתר האהבה הישראלי