לפני שאני מתחילה לכתוב תסיפור שלי...אני רוצה לספר מאיפה קיבלתי תמוזה!
ראיתי סרט על טרגדיה יוונית ולא יודעת למה פתאום בא לי לראש הרעיון..מן הסתם הסיפור לא אמיתי. ועכשיו לסיפור עצמו:
אז קודם כל המקור שלי. סבא שלי היה לורד אנגלי מאוד נודע אך משום שאבי אף פעם לא התחבר לתרבות הבריטית מיד אחרי שנולדתי עברנו לישראל. כאשר סבי נפטר לא הייתה לנו ברירה והיינו חייבם לעבור לאנגליה. אז בואו לפני שנתחיל אני אציג את עצמי. קוראים לי רחל על סתם סבתי ז"ל אך לאחר שעליתי לכיתה א' שיניתי את שמי לטוהר משום שרב המליץ לאבי לשנות את שמי (אל תשאלו למה).אני בת 17.."לידיי".. לפני המעמד האנגלי. למען האמת כל הרישמיות הזו לא בשבילי. אני מעדיפה את החוצפה שלנו, הישראלים. את האי סבלנות בכבישים, תצרחות בבית מלון, תיחודיות שלנו, ותסכימו איתי אנחנו מבורכים בה.
זה היה עוד יום משעמם בבית האצולה. אנחנו גרים בכפר קטן ליד לונדון. טיפה מבודד והרבה משעמם. זהו כפר עם בתי אצולה של כל מיני אנשים מכובדים באנגליה. זה המקום הכי צבוע עם האנשים הכי צבועים שאני מכירה בחיים שלי. אחרי שנה וחצי של מגורים פה אני שונאת יותר ויותר את המקום ומתגעגת לכל החברה ולזולה שלנו ברמת גן. אז איפה עצרתי? אה יום משעמם בבית האצולה.
בדיוק חזרתי מבית הספר (אני לומדת בבית ספר פרטי עם כל הסנובים הכי גדולים במדינה..בעעע) וחברתי ג'ייני הרימה אלי טלפון. היא הייתה גם כן בת אצולה וגרה איתי בכפר.ג'ייני: "טארה, (משום שקשה להם לבטא טוהר הם קוראים לי טארה) את לא תאמיני. זוכרת את בית ווילדון הנטוש הזה? עברו לשם לפני יומיים אנשים. אומרים שזה צאצאי ויילדון היחידים ויש להם בן חתיך למות (כמובן שכל זה באנגלית)".אני: "באמת? ומתי נלך לחקור טיפה? מזמן לא הגיעו אליינו חתיכים".
ג'ייני: "אין לך מושג עד כמה את צודקת, חוצמיזה הגיע הזמן שתצאי כבר מהדיכי של החבר הישראלי שלך..הוא כבר שכח ממך שכחי גם את".
אתם מטח שואלים איזה חבר. אז ככה...לפני שעברתי לפה היה לי חבר קבוע המון זמן בישראל. היינו מכיתה ח' עד י' ביחד ואז הפרידו בנינו. עדיין לא שכחתי אותו למרות שהוא כבר חצי שנה עם מישהי חדשה.
אחרי שעות הצהריים החלטנו אני וג'ייני ללכת לחקור. הגענו לאחוזת ווילדון והיא נראתה ענקית ושוממת כמו תמיד. החלטנו לדפוק בדלת ולהציג את עצמנו..טוק טוק טוק...
פתאום פותח לי את הדלת היצור הכי יפה בחיים שלי שראיתי. הוא בוחן אותי שניה ואז הוא אומר לי...
זהו לבנתיים...מקווה שאהבתם... 😁
ואז אומר לך??
המשך מותק נשמע יפה
אהבתי בטירוףףףף
תמישכי מהרררררררררררר
מעניין מאודדדד
המשךךך!~!~!
ניראה סיפור יפהההה
שימי המשךך נשמה
מוואה ענקיתתת 😛
חחחח תודה...אני אשים המשך...
אבל אני רוצה יותר דעות בנושא...כי זה גורם למצב רוח להמשיך לכתוב... 😊
ניראה סיפור סוףףף
מאמי תמשיכי...
אוהבת המונים😊
חחח תודה לכולם...אני אמשיך...מבטיחה 😊
המשך?? פליזז חחחח
מוואה ענקיתתת 😛
בובה איזה יפההה..!!
המשך דחוווף!!
אוהבת המונים שלי!
לפני שאני ממשיכה לכתוב אני אתאר את עצמי בחיצוניות כי שכחתי בפרק הקודם.
אז קודם כל...אני בחורה מעורבת. חצי אשכנזיה חצי מזרחית. ההורים שלי הכירו במסגרת חילופי תלמידים שהתנהלו בזמנם. אמא שלי התחלפה עם אחיו התאום של אבא שלי (שנפטר ז"ל) והיא גרה אצל אבא שלי בבית. ומכאן אתם מבינים מה קרה. הם התאהבו ובלה בלה בלה...
ואז אחרי שנולדתי הם עברו לישראל שאת זה כבר סיפרתי. אמא שלי חצי מרוקאית חצי תימניה ובגלל זה לקחתי את צבע העור שלה והשיער המתולתל בתלתלים קטנטנים. אבא שלי שהוא אשכנזי ממוצא אנגלי...ממנו לקחתי את צבע העיניים :ירוק סלט (מאוד יפה). בגלל השילוב הזה כשרק הגעתי לבית ספר פה באנגליה כולם הסתכלו עלי כאילו שאני איזה חייזר. אפילו הסנוב הכי גדול בביצפר שנחשב להכי חתיך בא ואמר לי שאני נורא מיוחדת ובחיים לא ראה ילדה יפה כמוני. (תודה).
אז איפה הייתי? אההה...
הוא בחן אותי שניה ואז אמר לי: " איינג'ל יז סטאנדינג היר...האלפ" (מלאך עומד פה, הצילו).
אני וג'ייני התחלנו לצחוק וראיתי שהיא נותנת לי קריצה של: "הוא שלך בייבי..כולו שלך".
אחרי שסיימנו לצחקחק הוא שאל מה שמנו ומה אנחנו עושות ליד ביתו. הוא סיפר שהוא בא מאוסטרליה ולא מזמן אמא שלו גילתה שהיא שייכת לבת אצולה ויש להם אחוזה שמחכה רק להם (חמוד). כמו כן הוא אמר שקוראים לו "סקוט"...אך איזה שם. עוד מלהקת פייב הוא זכור לי. הייתי מעריצה שרופה שלהם.
סקוט: "אתן רוצות להיכנס אולי?"
ג'ייני: "בטח נשמח".
הוא הסתכל עלי לבחון את תגובתי להזמנה ואני כמובן מיהרתי להוסיף שבטח שנשמח.
נכנסנו לביתו שהיה מעוצב בצורה מדהימה להפליא. אמא שלו עשתה עבודה טובה עם הבית אני חייבת לציין. עלינו לחדר שלו שהיה בערך בגדול של שלי (בגדול הבית שלי ברמת גן).
"אפשר להביא לכן משהו לשתות בנות"?
אני: "מים עם לימון בבקשה, אם יש".
ג'ייני: "ולי קולה".
סקוט: "אין בעיה ליידיס מיד מגיע".
ג'ייני: "טארהההה...ראית איזה שווה הוא? לדעתי הוא שם עלייך עין. מעניין אם יש לו אחים שנראים בדיוק כמוהו".
(סקוט לא היה בלונדי ולא עיניים כחולות. הוא היה בחור רגיל ביותר. שיער חום, עיניים שחורות...אבל היה משהו בפנים שלו..משהו שלא רואים אצל אחרים. חיוך משגע, שיניים כמו סרגל, גומות חן מדהימות (בייבי פייס הכי יפות בחיים שלי שראיתי). הייתה לו תסרוקת מגניבה...מבולגת כמו שאני אוהבת. וסגנון לבוש אהוב עלי...ספורט ראפרי כזה...אתם
יודעים למה אני מתכוונת).
אני: "נראה לך?? בטח יש לו חברה. תראי איך הוא נראה. בטח כל אוסטרליה הייתה חמה עליו. אני לא חושבת".
ג'ייני: "חה חה חה...את זה נראה".
אני: "טוב סתמי...הוא חוזר".
הוא נכנס לחדר עם השתיה ואז הוא קרא לי לשניה לצאת למרפסת.
סקוט: "תקשיבי...את נראית לי ילדה נורא נחמדה...הייתי רוצה להכיר אותך יותר. את רוצה אולי לבוא אלי היום לארוחת ערב? אנחנו עושים חנוכת בית. אני אשמח שתיהיי".
אני: "זה נורא מחמיא לי שאתה מזמין אותי לארוע כזה...אבל...
תודה לכל התגובות...מואהההה
