תמיד שנאתי את יום רביעי, תמיד .. עוד מהיסודי, דפקו אותנו , יום רביעי המבחנים, יום רביעי שבע שעות, יום רביעי הוא יום חרא.. ככה זה תמיד היה..
אבל היום הרביעי הזה היה.. איך לומר ? הגרוע מכולם !! פשוט כך..
אולי כדאי שאני יתחיל מהתחלה ?
אני תמיד הייתי הילדה שכולם קינאו בה, כן, בלי להגזים אני אומרת את זה, ולא רק שקינאו בי, גם אמרו לי שקינאו בי.. היה לי חבר מקסים, עד אותו יום רביעי..
היו לי גם חברות .. שאהבתי כ"כ והייתי מוכנה להקריב הכל בשבילן.. עד אותו יום רביעי..
הייתי מקובלת, יפה, חכמה...
בקיצור.. כמו שאומרים "מושלמת" , גם אני חשבתי ככה, עד אותו יום רביעי...
אז ביום הרביעי הזה, גילתי ש..
טוב גילתי הרבה דברים.. שהחבר שלי הוא חתיכת חרא, וגם רוב החברות שלי כמוהו...
וגם גילתי ש..
אני חולה,לא סתם, שפעת עם נזלת והרבה נייר מסביב...
חולה באמת, חולה.. בסרטן..
אז באותו יום בכיתי, המון.. ברמות מטרופות.. לא רציתי לאבד את החיים שלי, סה"כ היו לי חיים יפים, מאוד..!
אהבתי אותם...
הזמנתי את חבר שלי - שרון, הביתה, לספר לו.. הוא אמר "יוו.. לא נכון ! אני לא מאמין לך.. ברצינות ?!"
הוא אמר את זה בהתלהבות, כאילו זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לבנאדם..
הוא גם אמר "את תצטרכי לעשות.. ניתוחים ולא יהיה לך שיער ? .. בטח לא יתאים לך בלי שיער.. מעניין איך תיהי בלי שיער.. "
אני לא יודעת מה אחרות היו עושות במצב כזה, אבל מאז אותו יום הוא התחיל להתיחס אליי שונה, מאוד.. הוא התחיל להתרחק ממני, כיאלו אני נגועה באיזשהי מחלה מדבקת ומגעילה.. !!
נפרדנו... - האובדן הראשון שלי...
אחרי כמה זמן, שבוע ליתר דיוק, ביום רביעי, סיפרתי לחברות שלי.. ישבנו בהפסקה ואיכשהו עלה הנושא, וסיפרתי להן.. הן נגעלו ממני
למה להן להיגעל ?! לא הבנתי את זה בכלל.. חשבתי שאיבדתי את כל החברות שלי.. אבל למזלי נשארו איתי אור וסתיו.. שהיו ממש אחלה בכל הסיפור.. נשארו איתי, תמכו בי, ובאמת היו איתי שם עד הסוף.
הסוף.. הכל קרה מהר כ"כ.. והסוף הגיע.. כ"כ מוקדם ...
"אנחנו גילנו את כל המחלה מאוחר מידי, אני חושש שאין כ"כ מה לעשות" ..
אני יסביר , לכל מי שחושב שלא עברתי טיפולים.. עברתי, הרבה אפילו..
אבל לא הגבתי להם..
הרופא אמר שאחיה רגיל ככל שאפשר..לצאת להנות .. אבל לא להתאמץ יותר מידי..
אז אור וסתיו מילאו אחר הוראות הרופא, וכמעט בכל יום שהיינו יוצאות לבלות ... יצאנו המון, והכרתי את יקיר..
אז אני לא יספר את כל הרגעים המדהימים שחווינו יחד.. אבל אני כן יספר שאהבתי אותו, מאוד מאוד מאוד !
והוא אהב אותי...
הוא לא ידע על המחלה שלי, והחלטתי לספר לו... הוא נעלב שלא סיפרתי לפני, ורבנו...
אבל אחרי כמה ימים השלמנו, ככה זה היה איתנו, לא יכולים אחד בלי השני..
הוא אמר לי משפט שאני בחיים לא אשכח " אם את תמותי, ואני ימות.. אנחנו צריכים לקבוע נקודת מפגש בגן עדן" ...
כ"כ צחקתי מהמשפט הזה , אני יודעת שזה נשמע מטופש אבל הייתי חייבת להזכיר את המשפט הזה.
אז זה קרה ביום רביעי, ראיתי את כולם מלמעלה, לובשים שחור.. כולם בוכים..
רציתי גם אני לבכות.. אבל בגן עדן זה בלתי אפשרי......
הסתכלי על כולם, אולי בפעם אחרונה.. וחשבתי.. כמה מקולל הוא היום הזה ,
יום רביעי !
יש המשך?,
עם כן תמשיכי,
נשמע מעניין מאוד
אמאאאא יואווווו דיי איזה עצובבבבבבב 😢
יש לזה המשך? חחח מוזר שיהיה המשך אבל לא יודעת אולי.... חחחח
איך אהבתי את המשפט של יקיר חח איזה חמודד
QUOTE " אם את תמותי, ואני ימות.. אנחנו צריכים לקבוע נקודת מפגש בגן עדן" ...
את כותבת מ-ד-ה-י-םם
תרשמי עוד סיפורר....... חיחיחי
מוואה ענקיתתת 😛
זה לא אמיתי נכון!??!
תרשמי עוןד סיפור!!
נשמע חמודד 😊
מעניין ביותר
המשךך ומהרררר
מדהים.....זה אמיתי? אם כן על מי זה?
את כותבת מדהים ומרגש
אמאא איזה עצוב ...😢
זה סיפור אמיתי????
יאאאא
איסהההה יפההההההההההההההה
ועצובב =[[
בתאלוששששש
זה סיפור אמיתיי מאמייי??
והמשךךך דחוףף!
ובתת כמה אתת?????
