כל מי שהצליח לחזור לאקסית..כנסו!

סיפור עצוב...
היינו חברים שנה,הקשר הכי ארוך שלי,אפשר לומד גם הכי רציני שהיה לי (אני בן 26 עוד מעט),באמת אהבתי אותה,אבל לא ידעתי כל כך איך להתנהג.
לקחתי אותה כמובן מאליו,לא תמיד התייחסתי אך היא הייתה מוכנה לעשות הכל בשבילי ושתקה.
ואז יצאנו לטיול בחו"ל ביחד,פתאום 24 שעות אחד עם השני,והכל מתחיל לאט לאט להתפרץ.
ואז היא החליטה לחזור לארץ ואני החלטתי להמשיך לטייל עוד חודש.
לפני הטיסה שלה התנשקנו והתחבקנו והחלטנו שאני אחזור לארץ נדבר ואולי ננסה לפתוח דף חדש.
המשכתי לנפאל לעשות קצת טראקים ואז זה היכה בי,לא הפסקתי לחשוב עליה,התגעגעתי אליה בטרוף והבנתי כמה אני אוהב אותה וכמה טיפש ומפגר הייתי,כמה פגעתי בה וכמה לא הערכתי אותה,את האוצר שהיה לי בידיים.
איך שסיימתי את הטרק כתבתי לה מייל שכמה אני אוהב אותה ומתגעגע אליה וכמה טיפש הייתי והיא אמרה שכנראה מאוחר מידי שהחודש שהיא לבד,בלעדיי עשה לה רק טוב,כל מאמצי השיכנוע שלי להסביר לה שהשתנתי ואני מבין מה עשיתי ומה הייתי לא עזרו,היא לא האמינה שאפשר להשתנות כל כך מהר.
חזרתי לארץ ונפגשנו,היא אמרה שהיא היתה צריכה את הפגישה הזו בשבילי ובשבילה,והיא לא מרגישה אלי כלום יותר,התחבקנו וממש בכיתי,ובסוף היא הלכה הביתה.
ניסיתי להמשיך לשלוח מיילים,להסביר לה עד כמה אני באמת אוהב אותה אבל ללא הצלחה,היא אמרה שאני סתם מטריד אותה והיא לא רוצה שום קשר איתי,לא בטלפון,לא להיפגש וגם לא במייל.
בסופו של דבר החלטתי לכתוב לה מכתב בכתב ידי,ניסיון אחרון,באמת לשפוך את הלב,ולשלוח לה אותו עם זר פרחים.ביקשתי מידידה משותפת שתתקשר רק לברר אם אין לה כבר מישהו חדש,אבל בשיחה איכשהו השם שלי עלה,והיא היתה כל כך אנטי,כנראה שעדיין היא פגועה,ובסופו של דבר הידידה אמרה לי שאין לה מישהו חדש אבל היא תזרוק את המכתב ואת הפרחים.
הקיצר,ויתרתי על הרעיון אבל משרתי את המכתב בנתיים אצלי,ככל שהזמן עובד,במקום שאני אמשיך הלאה והרגש ירד,אני רק מבין כמה אני באמת אוהב אותה ומתגעגע אליה,ושאם נחזור זה כבר יוביל לחתונה,אבל אני לא יודע מה לעשות ואם בכלל אפשר לעשות משהו...קשה לי לוותר עליה,לא רוצה להמשיך לחיות אח"כ בידיעה שפיספסתי את אהבת חיי.