-"גן עדן כה קטן וכולו גהנום"-סיפור חדש:)

המשךךךךךךךךךך מההההר

התארגנתי לקראת הפגישה, הכנסתי לתיק הקטן את
המכתב לטיסה וכמעט שכחתי, אני צריכה לשלם למורה נהיגה, ביקשתי מאמא כסף וביקשתי יפה שתסיע
אותי לקניון לפגוש את גיא מכיוון שהוא טס היום בערב...
[B] נסענו אני ואמא לכיוון הקניון והיא כל הדרך שיגעה אותי, "מורני, אל תתייאשי מהשיעורי נהיגה, תבואי
בהרגשה חיובית והכל יהיה טוב", לא הקשבתי בכלל לכל הדברים שהיא אמרה, חשבתי על גיא ועל כמה שאני
אתגעגע אליו, חבל שהוא לא לוקח אותי איתו. הגענו לקניון, נפרדתי מאימי לשלום והלכתי לחכות לו ליד
איזור האוכל, שם קבענו להפגש, נכנסתי ליריד "חזרה לבית הספר", שהיה ליד, והבטתי ביומנים, עדיין לא
קניתי יומן לשנה הבאה, ועוד שבוע מתחילים הלימודים-השנה האחרונה שלי בבית הספר, מי היה מאמין?,
התלבטתי בין יומן פרווה קיצ'י כזה לבין יומן שבועי יותר מאורגן, שלפתע אני שומעת, "אני הייתי בוחר ביומן
השבועי", סובבתי את ראשי אל הקול שדיבר אליי, "גיאוש", קפצתי עליו ונתתי לו חיבוק חם ואוהב, "מה
קורה?", "טוב, מה את איתך?", "בלחץ, לא הסקפתי לארגן בכלל תיק לנסיעה", "אוי נו אתה בן, זורק כמה
חולצות איזה מכנס אחד, בגד-ים וזהו", "כן, יש בזה משהו, אבל עדיין", הלכנו יחד לאיזור האוכל, "וואי אני
ממש רעב", "תאכל", "את לא רוצה?", "לא, אכלתי בבית", "אוקיי", הוא הלך לקנות לו אוכל ואני התיישבתי
באחד השולחנות, שלפתע אני רואה מולי את דניאל עם איזה ילדונת, כנראה מהבית ספר שלנו, אבל מה
שבטוח היא יותר קטנה, "היי" אמרתי בביישנות, כאשר הוא עבר לידי, "היי, מה קורה?, מה עושה פה
לבדך?", "אני עם גיא", הצבעתי לעברו. "אהה הבנתי, מה קרה? זה אמצע שבוע, אתם נפגשים הרי כל
סוף שבוע", הוא חיקה אותי. "אה מצחיק מאוד, לא סתם, פשוט הוא טס עם כמה חברים היום לקפריסין",
"אהה, אני מבין ואת לא חוששת?", "חוששת למה?", "את יודעת, ים של כוסיות רצות שם, עם בגד ים בלי
בגד ים", הוא קרץ לי ונראה היה שאותה ילדונת שהיתה איתו דיי משתעממת מהשיחה. "דיי, אני מכירה
אותו הוא ישמור לי אמונים", "את זה את אמרת", הוא נשק לי על הלחי והמשיך עם הילדונת הלאה. הבטתי
על גיא משלם על האוכל, מה שדניאל אמר לי ערער את בטחוני בקשר לטיסה הזאת, אבל לא רציתי להגיד
לגיא שום דבר על כך. הוא חזר לשבת, "מי זה היה? לא הידיד הזה שלך?", "כן כן..דניאל", "אה.." הוא אכל
והסתכלתי עליו נהנת שהוא אוכל, "למה הורדת את הזקנקן?", "אה..סתם", "אבל אתה יודע שאני אוהבת
אותו", "כן, אבל אמרו לי אתמול שהוא מכוער", "מי אמר?", "סתם הידידות, ליזי ושיר וכל מיני", "למי אכפת
ממה שהן חושבות", "סתם נו מה את לוקחת קשה, רציתי להתחתך לקראת קפריסין", הוא חייך חיוך שטני,
"נו דיי, תפסיק לנסות לגרום לי לקנאות", "תרגעי לירון בצחוק", "טוב.."עניתי מעוצנת, "בכל מקרה, הכנתי
לך משהו לטיסה", "באמת בשבילי??", הוא ניסה לדובב אותי. הוצאתי את המכתב המפוצץ שוקלדים,
סוכריות והכי חשוב המכתב המרגש, "קח, בשבילך", "תודה חמודה, הוא נשק על הלחי, דברנו מעט והוא
אמר, "אחי בא לאסוף אותי עוד מעט, אז בואי נלך להסתובב קצת ביחד", "טוב", עניתי, עברנו ליד דוכן
גלידה והוא קנה לי ולו גלידה, אכלנו בהנאה, והלכנו לשבת בתחנת האוטובוס לחכות לאחיו, "אני אתגעגע
אלייך", "אויי מתוקה, גם אני, אבל אני נוסע רק לחמישה ימים", "אני יודעת אבל עדיין, אתה תהיה בחו"ל זה
שונה משאני יודעת שאתה רק במרחק חצי שעה נסיעה ממני", "אוי מתוקה שלי", הוא נישק אותי נשיקה
צרפיתית טעימה ומתוקה מגלידה, "גיאוש, תבטיח לי שתתקשר אליי מחו"ל טוב?", "טוב, מבטיח", הוא
חבק אותי ולא הרפה, והנה צפצוף של מכונית, "הנה אחי", "אוו אז עכשיו צריך להפרד", "כן", הוא עשה לי
את הפרצוף העצוב שמרכך אותי. התנשקנו פעם נוספת והתחבקנו באהבה רבה ונפרדנו לשלום, נשארתי
עוד רבע שעה מחכה לשיעור נהיגה, והנה הוא הגיע מכונית כחולה גדולה, צפצף לי והעיר אותי ממחשבותיי
על גיאוש שלי, "יאללה לירוני בואי", עליתי על האוטו והייתי נראית מעט עצובה, "מה יש הפעם, כבר על
ההתחלה עם פרצוף חמוץ?", "לא, פשוט נפרדתי מחבר שלי כרגע", "וואי אני מצטער", "לא, חח, לא מה
שאתה חושב, הוא פשוט טס עם חברים שלו היום", "אוי נו שטויות, אני בטוח שהוא אוהב אותך הכי בעולם"
שלמה הצליח להרגיע אותי ולעלות חיוך על פניי ואפילו שיעור הנהיגה היה מוצלח הפעם, חזרתי הביתה,
נכנסתי במהירות לחדר, בלי להגיד שלום, והייתי בשוק..

חמוד.. 😊

האמת.. אני רואה מכאן את סוף היחסים האלה..

וואי מה היה שם??
מושלם!!!
תמשיכייי

אוהבת*-*אולוש*-*

המששששך

למה בשוק???
אמא את חייבת להמשיך!!!!!!!
אוהבת המונים😊😊

מייי היההה בחדר????????

די איזה מתחחחח
המשך ומהררררררר

יאאא איזה מתחחח
המשך דחחווווףף
סיפור מושלםםם!!


אוהבת המונים שלי!

המשךךךךךךךךךךךך אני בשיא המתח!

וואייי מהמםםם מדהיםםם מושלםםםםםםם
פיתאום את רואה את גיא ובסוף הוא לא נוסע? חחחחחחח
שימי המשךךך נשמה


מוואה ענקיתתת 😛

🙄 אתן רוצות שאני אמשיך את הסיפור!?

חחח בטח 😊
מה התגובות הקודמות לא אמרו לך את זה? 😉

"אוי נו שטויות, אני בטוח שהוא אוהב אותך הכי בעולם"
שלמה הצליח להרגיע אותי ולעלות חיוך על פניי ואפילו שיעור הנהיגה היה מוצלח הפעם, חזרתי הביתה,
נכנסתי במהירות לחדר, בלי להגיד שלום, והייתי בשוק..
[B] זאת היתה דנה, היא ישבה על המיטה שלי והביטה בי ולא אמרה מילה, "היי, ממש הבהלת אותי",
שברתי את השתיקה. "לא ענית בפלאפון, והיה ממתינה בבית, לכן החלטתי לבוא הנה, אמא שלך אמרה שאת
בדרך הביתה, אז פשוט חיכיתי לך", היא אמרה והסתכלה עליי במבט קר, "אה הבנתי, מוזר לא שמעתי
צלצול פלאפון", הוצאתי את הפלאפון מהתיק וראיתי באמת שיש 3 שיחות שלא נענו וכולן מדנה. "סורי",
אמרתי. "עבר, איפה היית?", "מה, אמא שלי לא סיפרה לך?", "לא", "נפגשתי עם גיא בקניון, הוא טס עוד
כמה שעות לקפריסין עם חברים, אז נפרדתי ממנו ואחרי זה היה לי שיעור נהיגה", "אה הבנתי..", שוב היה
שקט לא ברור. "מה? קרה משהו?", "ת'אמת שכן", "אם תשתפי אותי זה יהיה נחמד", ניסיתי לשבור את
המתח ששרר בחדר. "יותר נכון להגיד זה שאם את תשתפי אותי, לירון, זה יהיה נחמד!", "מה?, מה אני
צריכה לשתף אותך, ז"א מה את לא יודעת?", "חשבתי שאנחנו חברות הכי טובות, מהיסודי שיתפנו אחת את
השניה בכל דבר אשר עבר עלינו, ועכשיו שיש לך חבר ואת מבלה איתו הרבה, אז התרחקנו-זה נכון, אבל
לספר לי דבר כ"כ חשוב..", היא עצרה את רצף הדיבור, וראיתי איך עיניה מתמלאות דמעות, "מה?, על מה
את מדברת?", שמתי את התיק על השולחן והתיישבתי לידה. "את יודעת בדיוק על מה אני מדברת..", "האמת
היא שלא..תגידי לי בקשה", התקרבתי אליה וניגבתי לה את הדמעה שליטפה את פניה. "עלייך ועל..גיא",
היא השלימה את המשפט. "מה איתנו?", ניסיתי, "את שכבת עם גיא, שכבת בפעם הראשונה בחיים שלך
ולא סיפרת לי..הייתי..הייתי צריכה לגלות את זה מאנשים אחרים, ולא ממך..", היא לא יכלה לעצור יותר את
דמעותיה והיא פרצה בבכי. הייתי בשוק ולא אמרתי מילה, נתתי לה לפרוק ולאחר כמה דקות שהיו נריאות כמו
נצח אמרתי בלחש, "ששכבנו בפעם הראשונה, זה היה..היה ביום הולדת שלך, באותו הערב הייתי אצל גיא,
ממשנו את האהבה שלנו, ואת מאוד נפגעת מכך ששכחתי את היום הולדת שלך ובצדק, התקשרתי אלייך יום
אחרי היום הולדת שלך בכדי לספר על מה שקרה, ואת התנפלת עלי על כל העניין עם היום הולדת שלך, ככה
שעזבתי את הנושא הזה ומצאתי את עצמי במסע שכנועים שתסלחי לי, ועד שהשלמנו ושוב התרחקנו, ככה
שזה איבד את הטעם לספר לך..את מבינה?", היא הפסיקה את הבכי ורק הקשיבה לי, והמשכתי, "נראה לך
שהייתי שוכחת ככה סתם את היומולדת שלך?..יום לפני היום הולדת שלך, ישנתי אצל גיא, ודברנו על זה,
הוא שאל אם אני רוצה?, וכל השישי שבת הייתי בלבטים, פחדתי שיכאב, חששתי מהתגובות, אבל דבר אחד
ידעתי, שאני רוצה שהפעם הראשונה שלי תהיה איתו-עם האהבה הראשונה שלי, כל אותו שישי -שבת
הייתי אצל גיא וחשבתי והגעתי להחלטה שאני רוצה-ועשינו את זה, ודבר ראשון אמרתי שאני אספר לך..
ואז רבנו והכל וזה פשוט לא היה מתאים, תאמיני לי ששנאתי את עצמי באותו רגע על זה ששכחתי את היום
הולדת שלך..את מבינה?", "בערך, אני חושבת...שמעתי על זה מדניאל הידיד "הטוב" שלך שדיי הפיץ את
זה, באותו רגע ששמעתי את זה מפיו, הרגשתי הכי רע בעולם, אין לך מושג כמה נפגעתי. "גם כן הדניאל הזה
תפס תחת", אמרתי בעצבים, "עזבי אותו, סתם נשאר ילד, בכל מקרה, אמא שלך יודעת מזה?", "את יודעת
הרי שאני ואמא שלי חברות טובות כאלו, אני לא מצליחה להסתיר ממנה כלום, אני כזאת שקופה, סיפרתי לה
דיי מהר אחרי שזה קרה, בהתחלה היא הגיבה רע, הכי רע בעולם, אין לך מושג כמה בכיתי, אבל לאט לאט
עם הזמן, היא הבינה שאין מה לעשות, אנחנו אוהבים אחד את השני ומה שקורה היום זה לא מה שהיה פעם
ששוכבים רק אחרי החתונה.", צחקנו שתינו. ואחרי הצחוק, היה עוד רגע של שקט והחיוך ירד מהפנים,
"אני מצטערת, מגיע לך אלף סליחות", אמרתי. "זה בסדר, גם אני מצטערת, לא ידעתי שזה קרה ביום הולדת
שלי והכל", "זה בסדר", חיבקתי אותה ושאלתי, "תגידי כולם יודעים עכשיו ששכבתי?", "לא, לא כולם, אבל
מה את שמה", "כן..אה", חיבקתי אותה חזק. היא נשארה אצלי ושמענו מוזיקה, אכלנו גלידה והיה כיף כמו
בימים הטובים, התקשרתי שוב לגיא לאחל לו נסיעה טובה ושישמור על עצמו ושלא ישכח להתקשר אליי והוא
הבטיח שכן... או אני כבר מתחילה להתגעגע......

אוי שטויות..
מה אכפת לה שהיא שכבה??
זה עיניינה הפרטי!
אני לא אלך ואספר לחברה שלי.. אם ישאלו אוקיי.. אבל ככה סתם לבוא אליה והלהגיד לה"תקשיבי עשיתי את זה" כאילו מה זה עיניינה???