-"גן עדן כה קטן וכולו גהנום"-סיפור חדש:)

בטח גיאא..חזר מוקדם!!
הוא לא מוצא חן בעיניי..יש בו משהו רע!!
אם חבר שלי לא היה מתקשר אלי באותו יוםםם ואייי חרם עליו..!!!@
אגב.ב..
הוא לא אוהב אותה באמת!!
מטומטם!!



בתאלושששש

יו המשך בבקשה
איזה מתח
מי זה?!

המשך מהר!

שיווווווווו איזה סיפוררררררררר.......המשך דחוףףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!

ה=מ=ש=ך 😂

מי זה היה????.
שימי המשךך ד-ח-ו-ףףףף


מוואה ענקיתתת 😛

וואייי מייי זהההההההה???
ואייזה בנזונהה גיאאא איככככ רואיםם שהוא חראא כבר מהתחלהה של הסיפור

המשךךךךךךךךךךךךךךך נו כבר..

מהמם!!
תמשיכיייי

אוהבת*-*אולוש*-*

קמנו ודנה משכה אותי לבוא לרקוד איתן, הרגשתי
כ"כ טוב ורקדתי לצלילי המוזיקה, הרגשתי קצת מסוחררת, אבל שלטתי על המצב, נהנתי כ"כ מהריקודים,
צחקנו המון, שלפתע אני מרגישה ידיים אוחזות במותניי, "עושה חיים, אה?",....
[B] הורדתי את הידיים ממני והסתובבתי לראות במי מדובר, "דניאל, איך הבהלת אותי, מה אתה עושה פה?"
"יותר נכון, מה את עושה פה?", "סתם נסעתי עם הבנות ואחות של ליאת וחברתה, והן הכניסו אותנו, איך
נכנסת?", הוא צחק ואמר, "את יודעת שאני מסתובב עם חבר'ה אחרים כבר, אז חלק מהם שנה מעליי,
ואנחנו באים לפה הרבה בזמן האחרון, וואלה לא מתאים לך המקום הזה", "אז תתפלא, אני דווקא מאוד
נהנית", חייכתי חיוך גדול, "כן אני רואה", הוא ניסה שוב להתקרב אליי ולרקוד איתי יחד, אך לא הרגשתי
בנוח וזזתי ממנו. הוא המשיך לרקוד לידי, דנה וליאת אמרו לי שהן הולכות לשבת קצת, ובדיוק התחיל שיר,
שאני מאוד אוהבת לכן נשארתי לרקוד, דניאל הוציא לפתע סיגריה, והדליק אותה", הייתי מופתעת, כשהיינו
ידידים הוא היה ילד טוב כזה, אנטי סיגריות ואלכוהול, אך לא הראתי לו שאני מופתעת והמשכתי לרקוד,
"רוצה?", הוא שאל אותי וקרב אליי את הסיגריה, "לא ממש לא", נחנקתי מהריח. "טוב, איך שאת רוצה",
הוא ניסה שוב ליצור איתי שיחה, והתקרב אל אוזני, משום שהיה רעש, "תגידי החבר הזה שלך יודע שאת
פה?", "ת'אמת שלא", "נשבע לך אני במקומו הייתי נלחץ", "למה?", "לתת לפצצה כמוך לצאת למקומות
כאלה, מסוכן", "נו דיי דניאל תפסיק, דחפתי אותו לאחור", הוא התקרב אליי ורקד איתי לצלילי המוזיקה,
הרגשתי מוזר, הוא התקרב אליי עוד ועוד וניסה לנשק אותי, העפתי אותו לאחור, ואמרתי, "דיי דניאל, יש
לי חבר-תעזוב אותי כבר!!!", צרחתי וגברתי על המוזיקה הרועשת, הוא השתתק והיה נבוך, נו מה פגעתי לו
באגו, בחיים שלי לא צעקתי עליו ככה, ובכלל על בן. הוא הרים את ידיים בסימן של "אני נכנע", ועזב את
המקום, הלכתי לכיוון השולחן, ואמרתי לדנה שאני רוצה ללכת כבר הביתה, "כן עוד מעט, נחכה רק לשיר
ומאיה, הן הלכו רגע לשירותים, תגידי מי זה היה שם? דניאל?", "כן..עזבי..אני לא יודעת מה הוא רוצה
ממני!", "שמעתי עליו סיפורים, חבל לך על הזמן", "מה באמת?", "כן...שמעתי ש..", "טוב יאללה זזים?"
שאלה לפתע שיר שהגיעה לשולחננו, "כן, יאללה אנחנו עייפות", אמרה ליאת (אחותה), הלכנו לכיוון
היציאה מהמקום, חיפשתי בעיניי את דניאל, אך לא מצאתי, וטוב שכך. באתי לצאת ולפתע יד תפסה בי,
"מקווה שהיה לך טעים!", אמר המלצר, "כן היה טעים", הוא קרץ לי שוב, והלכתי משם ללא תגובה.
נכנסו לאוטו, ונסענו הביתה, מחר היום הגדול, צריך לישון, השעה היתה כבר רבע ל-12 בלילה, נכנסתי
הביתה בשקט ונרדמתי. קמתי בבוקר מהצעקות של אמא, "לירונייי, קומיי, יום ראשון ללימודים, את בטח לא
רוצה לאחר", "טוווב אמא", "לא טוב!, אני רוצה לשמוע שקמת", "קמתתיייייי", זרקתי על עצמי מכנס, ממש
לא היה לי חשק להשקיע, חולצה אחידה, גם כן בית ספר דפוק. הבטתי בפלאפון בתקווה לראות שגיא
התקשר, אך לא!, כבר התחלתי את היום ברגל שמאל, התחלתי להלחץ, היום בלילה הוא אמור לחזור, ולא
שמעתי ממנו כלום, זהו!, כשאני חזורת מבית הספר אני מתקשרת לאחיו, היום הראשון בבית הספר היה
סתם יום של הרצאות, "זאת השנה האחרונה שלכם, אני רוצה שכולכם תתחילו ברגל ימין ותהיו חיוביים",
קיבלנו את המערכת שעות, 3 ימים בשבוע לחזור ב-17:00 הביתה, גם כן, איך אפשר להיות חיוביים בדיוק,
כל היום הראשון, הסתובבתי עם פרצוף תשעה באב, התגעגעתי לגיא, התפללתי שהוא התקשר, כששאלו
אותי עליו, אמרתי שכיף לו ושהוא חוזר היום ושהוא מתגעגע. שונאת לשקר. חזרתי הביתה, ואמא לא היתה
בבית, חיממתי לעצמי אוכל, "את יכולה להנמיך את הטלויזיה, אנחנו לא חרשים", "גילי תנמיכי את הטלויזיה
כבר", התעצבנתי ולקחתי לה את השלט (גילי זאת אחותי הקטנה), "מה את עושה, מה נכנס בך?", אמרה
גילי. "אני רוצה שקט אוקיי?", הרגשתי איך הדמעות חונקות אותי, לא היה לי תאבון השארתי את הצלחת
על השולחן ועליתי לחדר, נשכבתי במיטה והגעתי למסקנה שאני לא רוצה להתקשר לאח של גיא, הוא לא
יצר איתי קשר והוא הבטיח, אז למה אני צריכה ליצור קשר, למה אני טסטתי??, ראיתי טלויזיה בחדר כל אותו
יום ולא היה לי כוח לענות לטלפונים, לא היה לי כוח לאף אחד, נרדמתי באותו יום מוקדם, ההצטברות של
העייפות עוד מהחופש. קמתי בהרגשת מועקה כזאת, זרקתי על עצמי משהו והלכתי לבית הספר, היום כבר
מתחילים ללמוד, אך לא הייתי מרוכזת, קשקשתי במחברות החדשות, ודנה אמרה לי, "מה יש לך ביומיים
האחרונים, מה את בבאסה?", "סתם, אני רק מתגעגעת זה הכל", "על מי את באה לעבוד, אני מכירה אותך
כמו כף ידי", "פשוט, הוא לא התקשר אליי בכלל, והוא חזר אתמול בלילה, הוא הבטיח ליצור קשר ו..",
הרגשתי שעוד פעם הדמעות חונקות, אך לא נתתי להן לצאת, "עזבי אני לא רוצה לדבר על זה בבית הספר",
המשכתי. "את רוצה שנלך אחרי בית ספר לקניון, נשב איפשהו, זה יעשה לך קצת טוב, רוצה?", "לא
יודעת..", "בעצם אני לא שואלת אותך, אני אדאג להוציא אותך מהבאסה", היום עבר מהר, שעה אחרונה
היה לי אנגלית, ואני ודנה לא לומדות ביחד, לכן היא אמרה שהיא תחכה לי ליד השער, בסוף השעה הלכתי
לשער והיא חיכתה לי, הלכנו יחד לתחנת האוטובוס ונסענו לקניון, התיישבנו ב"ארומה", ודברנו על כל מיני
דברים, והנה פתאום צלצול פלאפון המחריש אוזניים שלי, "אוי לא לא הודעתי לאמא שלי שאני הולכת לקניון"
הוצאתי את הפלאפון מהתיק וראיתי את המס' של גיא מופיע על הצג, "אהבת חיי", הלב שלי צנח ועניתי,
"הלו?", היה שקט..

ידעתי שזה דניאל היה! 😊
דווקא הוא מוצא חן בעיני 😉

קיצר, אחלה סיפור 😊

המשך
מהמם כרגיל

אני מסכימה עם התגובה של.. לידיה..

והמשךך

אמ התכוונת אלי..
אז קוראים לי לודה!

"אוי לא לא הודעתי לאמא שלי שאני הולכת לקניון"
הוצאתי את הפלאפון מהתיק וראיתי את המס' של גיא מופיע על הצג, "אהבת חיי", הלב שלי צנח ועניתי,
"הלו?", היה שקט..
[B] "הלו?", אמרתי שוב, "היי", ענה לי הקול של גיא, "שלום לך, מה קורה?", דנה הביטה אליי במבט
שואל, "איתי מצויין, מה איתך?", "ת'אמת שמוזר לי לשמוע את קולך..", "למה מוזר, כולה לא דיברנו 5
ימים", "5 ימים זה המון זמן-גיא", "בכל מקרה, היה לי עצוב בשדה תעופה, באו לאסוף את החברים שלי-
חברות של חלק מהם ומשפחה, הייתי בטוח שתבואי", היה שקט.. "סליחה גיא?, לא ידעתי מה קורה איתך
בכלל!, חיכיתי כמו דפוקה כל יום לצלצול ממך, אבל כלום, אפילו לא הודעת לי מתי אתה נוחת, אז מאין לי
לדעת??", עניתי תוקפנית. "היית יכולה להתקשר לאחי, אבל לא חשוב..", "כן אני רואה שאני לא חשובה
לך", עניתי בלחש בתקווה שדנה לא תשמע אותי, אך היא שמעה וסימנה לי לסיים את השיחה. "קניתי לך
מתנות שתאהבי", הוא אמר בשמחה. "היה מספיק אם היית מתקשר, היית עושה לי טוב, לא מתנות", "אז
את לא רוצה אותן?", הוא המשיך עם העניין. "דיי גיא..", "דיי את אם כבר, לא היה לי איך להתקשר", "טוב..
אני ממש לא רוצה לדבר על זה עכשיו ובטח לא בפלאפון", ניסיתי לסיים את השיחה. "טוב, את יודעת מחר
יום שישי, את באה לישון אצלי?", "התגעגעת אליי בכלל?", הרגשתי איך הדמעות מאיימות לפרוץ מעייני.
ולאחר רגע של שקט, הוא ענה, "בטח", "טוב", "אז טוב.. נפגש מחר", "טוב", סיימתי את השיחה
והרגשתי רע, "מה קרה?", שאלה ישר דנה, "סתם, גיא, הוא חזר הביתה", "נו ומה הוא אמר להגנתו?",
"לא היה לו מה להגיד, הוא רק אמר שלא היה לו איך להתקשר ושהוא קנה לי מתנות", "מה הוא חושב לעצמו
שהוא יכול לקנות אותך בכסף", "לא יודעת", משכתי בכתפיי, "את מתכוונת לראות אותו מחר?", המשיכה
דנה, "נראה לי שכן", "טיפשה", "סליחה?", "אחרי שהוא לא התקשר אלייך, את הולכת אליו בזרועות
פתוחות?!!?", "אני אוהבת אותו אוקיי!?!?, א-ו-ה-ב-ת, מה את בכלל יודעת? מה?, את אף פעם לא אהבת
מישהו!", היה שקט, והיא הביטה עליי, נפגעת מדבריי. "איך את יודעת?, את בכלל שמת לב אליי בכל
התקופה הזאת שאת עם גיא, מאיפה לך לדעת, עם מי הייתי? אה?", השיחה עלתה לטון של צעקות, אנשים
התבוננו בנו, "אני דווקא כן יודעת..על אורן", "יופי, מה את יודעת עליו?, שאנחנו בקשר, לא יותר מזה",
"טוב, אני מציעה להפסיק את השיחה", "גם אני", קמנו מהכסאות והלכנו לכיוון תחנת האוטובוסים, והנה
צלצול הפלאפון שלי הפסיק את השקט, "אמאלה", "היי מאמ", "תגידי לי, איפה את, לא היית צריכה לסיים
בית ספר לפני שעתיים?", "כן, פשוט נסעתי עם דנה לשבת בקניון..", "למה את לא מודיעה?, גילי לבד
בבית", "אוי נו אמא, גילי כבר ילדה גדולה", "נכון, אבל אני עובדת בצהרים, ואני מצפה ממך בתור האחות
הבוגרת להיות איתה בצהרים, כמה אני מבקשת", "טוב דיי אמא, אני עוד רבע שעה בבית אוקיי?", "טוב
ותתייחסי לגילי יפה, לא כמו אתמול", "טוב", עניתי עצבנית וניתקתי, "גם כן היא על הראש לי", "אני מכירה
את זה", אמרה דנה ושברה את המתח שנוצר בנינו. "מצטערת שהתנפלתי עלייך מקודם", אמרתי. "כן גם
אני קצת הגזמתי", עלינו על האוטובוס ונסענו הביתה, לא הפסקתי לרגע לחשוב על גיא, מה יש לו?, הגעתי
הביתה, ועליתי ישר למעלה, כל אותו יום העברתי בשינה, שוב לא היה לי חשק לאף אחד, לא לאמא, לא
לגילי ואפילו לא לגיא. למחרת ביום שישי, עזרתי לאמא שלי, נסענו לקנות כמה מצרכים ובקשתי מאבא,
שיסיע אותי לגיא, הוא הסכים והוא אמר שהוא יכול רק ב-14:00 בצהרים, וגיא מסיים לעבוד ב-16:00,
טוב אני אחכה לו בביתו בנתיים. כל הדרך לגיא, הייתי חסרת מנוחה, הגעתי לביתו ואחיו פתח לי את הדלת,
דיברנו מעט במטבח, ואמרתי לו שאני עולה לחדר של גיא, לנוח מעט, אמא שלי הטישה אותי היום, נחתי
והנה גיא הגיעה, הוא פתח את הדלת והביט בי, "שלום", הוא אמר...