זה סיפור בהמשכים..הוא חדש... מקווה שתאהבו...אם תואהבו אותו אני ירשום לו המשך...
😁 😉
לפני הרבה שנים בכפר קטן ערכו "צייד מכשפות"
כול אישה שנחשדה בכישוף הרגו אותה ואת כול בני משפחתה בלי רחמים.
"תכנסי למרתף!"
-"אבל אימא..."
"בלי אבל! תבטיחי לי שתיכנסי לשם ותשבי שם בשקט עד שאני יחזור לקחת אותך
אני אוהבת אותך.... ואני תמיד יהיה איתך"
לחשב אימא של לין באוזנה ודחפה את לין למרתף החשוך
"הנה תתחבאי פה... כשהכול יסתדר אמא תבוא לקחת אותך, טוב חמודה?"
לין לא ענתה לאימא היא רק הסתכלה עליה במבט מבולבל ומלא פחד
"אני אוהבת אותך... תמיד אהבתי ילדה קטנה שלי... ועכשיו תשבי פה בשקט ואמא תחזור לקחת אותך" אמרה אימא של לין שוב
"אני מבטיחה.. אבל אמא למה יש רעש כזה בחוץ? ואיפה אבא?"
-"חמודה שלי עכשיו זה לא הזמן לשאלות... אני יענה לך על הכול כשאני יחזור לקחת אותך..."
לין חייכה חיוך מאולץ וחיבקה את אימא... אימא של לין נישקה את לין במיצחה
ויצאה מהמרתף.
לין הסתתרה בשקט במרתף ולפתע שמעה שדלת הבית נפתחת בחוזקה.
"איפה את מכשפה?!" מישהו צעק
ומייד אחרי זה שמעה צעדים מתקרבים
המרתף נפתח ולין ראתה בזווית העין גבר אם כובע שחור וחולצה לבנה מוכתמת בדם.
לין נבהלה ועצמה את עיניה. האיש לא ראה אותה והתכוון להיכנס לחפש.
לין כיסתה את פניה בידיה.
"אני פה!" שמעה לין לפתע את קולה של אימא שלה.
היא הורידה את ידיה ופקחה את העיניים... וראתה את אימא מסמנת לה להיות בשקט.
"הנה אני..פה" אמרה והאיש הסתובב וחייך אליה
לפתע האיש הוציא רובה ממכנסיו וכיוון אותו הישר לכיוונה.
"טוב מכשפה... מה דעתך שנשתעשע לפני שאני יהרוג אותך?"
-"אתה לא תיגע בי!" ענתה אימא של לין וצעדה אחורה בניסיון להרחיק אותו מהמרתף.
"אני יעשה איתך מה שבא לי.." חייך וצעד אליה בצעדים רחבים.
אימא של לין התחילה להתנשף בכבדות וסגרה את עיניה.
האיש זרק את הרובה על הריצפה ותפס אותה חזק במותניה, והרים אותה על השולחן
היא ניסתה להתנגד אך הוא הביא לה מכה והמשיך בשלו...
הוא קרע את בגדיה והתחיל להוריד לה את החולצה... אימא של לין ניסתה לעוט בו אך הוא היה יותר חזק.
לין הציצה מפתח המרתף וראתה את הכול.
אימא של לין ניסתה לקום אך האיש הביא לה אגרוף בבטן והיא סבלה מכאבי נוראיים.
היא התחילה להתנשף יותר ויותר בכבדות שכמעט נגמר לה האוויר.
לין התחילה לבכות בדממה ורצתה לצאת מהמרתף אך הוא היה נעול
ואז לין נזכרה בקולה של אימא "על תצאי עד שאני יחזור לקחת אותך... תבטיחי לי"
ולין המשיכה לבכות ולהסתכל על אותו איש והכה את אימא.
לין הייתה קטנה..בת 5..ולא ממש הבינה מה קורה.
לין הייתה משותקת ולא ידעה מה לעשות כי הבטיחה היא לאימא לשבת בשקט ולחכות...
לין שמעה צעקה ומייד אחרי נשמעה ירייה.
ואחריה היה שקט... פתאום הרעשים המוזרים והצעקות נעלמו...
ולין ירדה למרתף וחיכתה לאימא שתחזור לקחת אותה... היא חיכתה וחיכתה
אך לא היה שום סימן מאימא.
ולין החליטה לצאת החוצה... היא מצאה פתח שמוביל היישר לסלון מהמרתף וניסתה
לעבור דרכו..בסופו של דבר היא הצליחה
כשיצאה החוצה היא שפשפה את עיניה כי הייתה הרבה זמן חושך...
ופתאום ראתה את אימא מול פניה.
"אמא?" לחשה לין לעברה
אך היא לא ענתה... עיניה של לין התמלאו בדמעות והיא רצה לאימא ששכבה לה שם על הרצפה ליד השולחן בלי לזוז.
לין התכופפה לאימא והתחילה לבכות
"אמא... אמא.. אני כאן! תעני לי... חיכיתי ולא באת!
למה לא באת??"
ואימא לא הגיבה... היא פשוט שכבה שם על הריצפה הקרה והייתה חיוורת
וכולה בדם.
היא ראתה על צווארה של אימא שרשרת... תליון אפשר להגיד...
שבתוכו צבעים מוזרים אבל יפים ולין הורידה אותו מצווארה ולבשה.
היא בכתה ליד אימא שעות... שעות על גבי שעות... ורצתה את אביה
לין התרוממה לעט לעט והתקרבה לעבר הדלת.
היא הוציאה את ראשה החוצה וכול מה שראתה זה בתים שרופים... דם מסביב..
ואנשים... אנשים על האדמה... נראים בדיוק כמו אימא.
ופתאום היא הבחינה באביה... היא רצה אליו וראתה שהוא דבוק לקיר של בית כולשהו... ומסמרים בידיו שתקעו אותו לבית... הוא פשוט היה תלוי שם חסר תזוזה... וחיוור
היא פרצה בבכי והתחננה אליו שידבר אליה...
היא ניסתה להעיר אותו וסיפרה לו כול מה שעבר עליה
ומה שראתה במרתף... אך הוא לא פקח את עיניו.
לין התיישבה ליידו על הבוץ הרטוב והמשיכה לבכות בשקט
היא החזה בטליון של אמא שלה ונרדמה ...
היא התעוררה בבית מוזר... מלא ציורים ... ציורים מוזרים... לא מובנים...
היא קמה מהמיטה ששכבה בה וחשבה שכול מה שקרה היה חלום...
אבל לצערה זאת הייתה אמת ולא חלום.
אם אהבתם את זה... אז המשך יבוא...
סיפור חמוד מאוד,
נשמע מעניין יפתי,
שימי המשך דחוףףףף
כן כן כן רוצים המשךך ממש ממש יפההה
נשמע נחמד
תמשיכי
מואהה ג'וי
אתר האהבה הישראלי