*~* מאהב.. מאהבת.. ואולי שניהם ביחד! *~*

מהמם!!! איזה יפה!!!

אבל עבר כבר מלא זמן!!!

לאן נעלם ההמשך?!!?

אתם כל כך צודקים נשמות שלי...
אתם לא יודעים איזה ימים מטורפים עוברים עליי ואני כל יום רק 10 דקות נמצאת בבית ככה שאין לי זמן בכלל לכתוב לכם..
אבל הנה,
כתבתי לכם 2 המשים שאני אפרסם עכשיו אחד אחריי השני.. ארוכים ככל שיכולתי..
אז שיהיה לכם שבת שלום!
אוהבת אתכם מאוד מאוד ותודה לכל הבובות שלי שהגיבו עד עכשיו..
מקווה שתמשיכו לקרוא את הסיפור למרות השבוע האחרון שלא פירסמתי לכם בכלל המשך!
לאב יו,
אורוש

המשך + תקציר הפרק הקודם!

"תקראי את המכתב שננתי לך!!! אל תשכחי!!! אני אוהב אותך עד סוף העולם ובחזרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני אדבר איתך כבר מקנדה... אוהב אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוהב אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אוהב אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
הוא צעק לי בעודו הולך ממני עם עוד נשיקה חטופה ואחרונה של כאב, עצב ורגשות חזקים שלא נגמרים
רק פה..
ראיתי אותו עוד הולך עם כל התיקים האחרונים שהשאירו לו לקחת.. ומתרחק..
זהו.. פה נגמר עידו.. נגמרו החום והרגשות.. נגמרו לי החיים!!!!!!!!!!!!!!! חשבתי שוב..
והטעם בפה.. ובדמעות האין סופיות בדרך חזרה במונית עדין לא נמחקו לי...
עדיין נשארו בתוכי.."

**

ירדתי אצל נויה בבית אבל לפתע התחרטתי..
'אולי אני לא אלך אליה?! אולי אני אשאר פה בחוץ לבד עוד כמה דקות... שעות... ימים ולילות...'
הירהרתי מעט...
לא היה לי חשק לכלום... הכל נגמר לי ברגע שעידו עזב את הארץ...
כבר שעה וחצי הם במטוס... בדרך לקנדה הרחוקה... להתחלת דרך חדשה לגמרי...
והוא,
לא איתי ולא שלי עוד.. הוא הלך..
ישבתי על הספסל שקרוב לביתה של נויה.. לפתע ראיתי שאור בבית לא דלוק אז הבנתי שכנראה היא יצאה..
אז טוב שלא עליתי..
הנחתי את ידיי על בירכיי והדמעות זלגו שוב..
הוא היה חסר לי באותם רגעים.. ואני בטוחה שגם בהמשך הימים והלילות הוא יהיה לי חסר.. חסר מאוד!
אבל אין לי ברירה.. עידו זה כבר היסטוריה.. הוא בקנדה ואני פה בארץ.. מוקפת חברים וידידים
וחברות טובות..
חייבים להמשיך הלאה..
ח-י-י-ב-י-ם-!!!

"מה ילדה כל כך יפה עושה פה בשעה 12 בלילה?" פתאום שמעתי קול..
קול מוכר וזכור לי..
עיניי היו מלאות בדמעות והרמתי את ראשי..
ראיתי איזו דמות מטושטשת משהו בין פנסי הרחוב שלנו..
"אז היא בוכה.. על מי? על מה? על עידו שעזב כמובן..." שמעתי את אותו קול מוכר וזכור ממשיך
ברצף המילים..
"מתן.....? זה אתה?" שמעתי את עצמי אומרת פתאום..
"אכן כן.." הוא אמר לי ווב הצביטה בלב כל פעם מחדש עם קולו..
'ידעתי!! זיהיתי!!' חשבתי בלב..
"למה את בוכה ככה????" הוא שאל פתאום אחרי דקה של שקט..
"סתם כלום אני חייבת ללכת כבר... נהיה לי מאוחר מידי.." אמרתי לו..
מנסה לקום ולזוז אבל הוא רק התקרב אליי..
"אולי תהיה ידיד טוב פעם ותן לי ללכת.. אני לא מרגישה כל כך טוב היום.. ואתה יודע למה! אז דיי
עזוב אותי.." אמרתי..
או לפחות מנסה להראות לו דרך שאני רוצה ללכת...
"אל תלכי..................." הוא אמר לי.. ואני ניסתי להבין למה.. מה הוא חושב לעצמו שהוא עושה??
"טליה, את מדהימה אותי.. את מושכת.. את ילדה מהממת ומקסימה שאי אפשר לעבור ברחוב בלי
להסתכל עליה..
אני רוצה אותך....................." הוא אמר לי במבט מושפל משהו כלפי מטה.. מסתכל על הרצפה
ולא על פניי..
אולי מפחד מהתגובה..
כאילו חושש ממני רגע..
"אתה יודע שאני אוהבת את עידו... וזה שהוא נסע לקנדה לא אומר כלום... הוא עוד יחזור!!!"
אמרתי בגאווה...
אולי זה היה מיותר כי הרגשתי שמתן הולך ונאבד לי אי שם במחשבותיו הוא...
"בסדר... עכשיו את משוחררת..." הוא אמר..
"כן המפקד..." החזרתי לו כתשובה אחרי שלל המחאות שקיבלתי היום ממנו..
'שיחקתי אותה' חשבתי לבד.. לעצמי..


🙄

~המשך~

הגעתי הביתה והיה כבר מאוחר..
החדר שלי היה מסודר והשקט שרר בו..
הורדתי את הבגדים שהיו עליי עוד מהבוקר..
מחר שוב בית ספר.. חברות מורים ומבחנים..
וזהו, הכל חוזר לשגרה שכבר הייתה קיימת בזמנו של עידו..
מעכשיו החיים שלי מתחלקים לשניים:
לתקופה שעידו עוד היה בה.. והיה איתי..
ולתקופה שהוא כבר איננו..
הפיגמה הורודה שלי נראתה עליי טוב מתמיד..
הסתכלתי על עצמי במראה ונראתי טוב..
'לא פלא שמתן הוציא עליי כאלה מחמאות... הוא עבד על זה קשה..' שוב חשבתי..
אוי כמה שאני רעה כשאני רוצה... ממש רוצה!!!

פתאום צלצול פלאפון..
"מספר חסום.. מי זה כבר יכול להיות?!" התייעצתי על עצמי..
"הלו?" הוצאתי קול בשקט..
"כמה נחמד לשמוע את הקול שלך אהובתי......." שמעתי את עידו מאחוריי הקו..
"נסיךךךךךך שלייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
צעקתי לתוך הטלפון..
"התגעגעתיייייי אלייך נורא נורא נורא נורא נורא!!!!!!!!!!!!!!!!!!" הוספתי..
"גם אנייייייייי תהיה בטוחה בזה.." שמעתי את עידו אומר לי...
"את שומעת, הגענו למלון שבו נהיה כמה ימים עד שנמצא פה בית בקנדה.. יש פה מלא אנשים
בקנדה הזאת.. מחר אני אלך לראות את הבית ספר שבו אני אלמד.. ואני אכיר חברים חדשים נראה לי..
אבל אין מצב שאני מסתדר פה בלעדייך..." הוא אמר לי ולרגע הפסיק.. ושוב חזר והדגיש...
"אני אוהבבבב אותךךךךךך.. כל כך אוהבבבב שזה כואב!!!!!" הוא אמר לי.. ואני רק חייכתי..
נותנת לעצמי את התחושה שהוא העניק לי ולא רק בשיחות הפלאפון בשעות האלה של הלילה השחור..
כמה אהבתי לשמוע את הקול שלו.. ועדיין אוהבת וכמובן מתגעגעת נורא!
"אני שמחה נורא בשבילך מתוק שלי!!! רק שתדע להיזהר בעיניין הבנות הקנדיות.. שמעת אותי?????"
אמרתי לו..
מזהירה אותו שלא ילך לאף אחת אחרת..
"אתה יודע שאנחנו עדיין ביחד!! אפילו שאתה שם ואני פה.. בארץ.." אמרתי לו..
"אין לך מה לדאוג............... אין לי עוד אחת כמוך! בחיים לא תהיה! תהיה בטוחה שאני איתך.. ואני
שומר עלייך תמיד ואוהב אותך מאוד מאוד מאוד מאוד! שמעת אותי??????????????????" הוא צעק..
"אני יודעת.." אמרתי בשקט..
"אני חייבת לזוז לישון... אחרי הטיסה של היום... אני כבר אדבר איתך.. תזכרי שאני אוהב אותך יותר
מהכל יפה שלי!!!" הוא אמר לי לבסוף..
"גם אני.. גם אנייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ולילה טוב לך אהובי.." אמרתי לו וניתקתי את
הטלפון..
נכנסתי למיטה שלי עם ראש מלא מחשבות..
על עידו..
על קנדה..
איך הוא יסתדר בכלל שם?!
ושוב הירהורים קטנים שחולפים ובאים..
ואני.. שוב נרדמת וחולמת עליו..

🙄
שתהיה לכם שבת שלום!! לכולכם!!
לאב יו המוןןןןןןןןןןןן,
אורוש

מ=ה=מ=םםםםם
מ=ו=ש=ל=םםםםם
אוףףףףף למה הוא היה חייב לטוסססס...........?!?!!???? 😢
שימי המשךך כפרה


מוואה ענקיתתת 😛

איזה מהמם!!

נראה לך שנפסיק לקרוא את הסיפור שלך?!?! יש לך סיפור מהמם!!

אבל מה עם המכתב שהוא השאיר לה? למה היא לא קוראת אותו??

הקיצר המשך! חחח...

אוהבת הכי בעולם!!

דנדוש!

כמו תמיד מושלםם!!
שימי המשך נשמה!!




בתאלושששש

😢
למה הוא נסע??

איזה יפפפפפפהההההההה
חח המשךךך

המשך...

אורוששששששששששששששששש =D

מ=ה=מ=ם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תמשיכי בובייייייייייית 😂

יפות שליייייייי תודה תודה תודההההה!!!!

אוהבת אתכן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן,
אורוש

מה קורה עם המשך!!??

סיפור מהמם!

הנה מתוקות שלי כתבתי לכן 3 המשכים..
הם יפורסמו ע=כ=ש=י=ו..
אחד אחרי השני!
קריאה נעימה..
וסליחה שאני לא מפרסמת הרבה פשוט יש לי מלא לחץ..
ובמיוחד שבוע הבא! אז יש מצב שאני לא אכתוב לכן..
אז שתדעו שמתי שרק יש לי זמן אני כותבת לכן..
הבנתוש??
חח..

תהנו נשמות שלי! 🙄

~המשך 1~

והנה עבר לו כבר חודש וחצי שלם..
בלי עידו שלי..
ורק המחשבות עליו מעלות בי זיכרונות..
אחרי שיחת הטלפון האחרונה, שהייתה כמה שעות אחרי שעידו הגיע לקנדה, לא שמעתי מעידו יותר..
ורק המשפט הזה:
"גם אני.. גם אנייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ולילה טוב לך אהובי.."
זה עוד נשאר לי כזיכרון אחרון..
אחרון של פרידה ועצב..
גם לא חיפשתי אותו מאז..
אין לי מושג איך הולך לושם ואיך הוא מסתדר..
אבל בכל הזמן הארון הזה..
זמןן כל כל ארוך שהרגיש לי כמו נצח..
חשבתי רק על דבר מרכזי אחד - אולי הוא הכיר מישהי חדשה?! אולי הוא לא זוכר אותי כבר?! ומילא אותי,
את מה שהיה בינינו כל כך הרבה שנים..?! כל כך הרבה זמן...
ושוב דמעות..
ואני.. יושבת בכיתה ומחבקת את תיק הגב הסגול שלי..
שוב בוכה לתוכו.. מנסה להסתיר את הכאב והדמעות..
"שוב זה עידו.. כן כן.. הוא כבר התשלט לך על החיים.." שמעתי את קולה של נויה מאוחריי..
היא בודקת אותי.. בוחנת אותי כל הזמן מקרוב שאני לא מתמוטטת פה בגלל עידו..
"אז נכון.. לא דיברתם כבר יותר מחודש וחצי.. והוא דפוק ומפגר ואידיוט וזבל.. אבל ככה הם החיים!" היא המשיכה..
"אולי תזרעי לי עוד טיפות מלח על הפצעים נראה לך?? איך זה??" אמרתי לה.. מנסה שוב לחייך אליה אבל לא הולך לי..
"דיי נו.. שבי פה.. מה קורה איתך גברת גבע?! כבר שכחת מי את?! את ט-ל-י-ה ג-ב-ע" היא אמרה..
אומרת כל הברה והברה בשם שלי..
"אני יודעת טוב מאוד מי אני.. ואני יודעת גם שהלב שלי חצוי.. הוא לא שלם.. והוא גם לא יהיה ככה בחודשים הבאים.."
אמרתי לה לבסוף..
"אבל די.. יש לך חים גם אחרי עידו.. ויש לה ידידים נפלאים וחברות שתמיד כאן בשבילך.. אף אחד לא פוגע בך..
ולא רוצה לעשות לך את זה.." היא אמרה..
"לא פוגע?! לא רוצה?! ומה עם מתן.. ומאור.. וליאור הזה.." אמרתי לבסוף עם המון דמעות בעיניים..
זהו.. זה התפרץ מתוכי ולא יכולתי יותר לשאת את זה.. מה קורה לי?
אני נאבדת כבר..
אני מתפרקת לגמרי..
אני אבודה!
"אני חייבת להתקשר אליו.. חייבת!!!" אמרתי לנויה ויצאתי מהכיתה בריצה..
לא היה אכפת לי מהשיעור עכשיו..
רק חשבתי על השיחה שתהיה לי עם עידו..

🙄

~המשך 2~

"כן גברת גבע.. לאן את חושבת שאת הולכת עכשיו..? אמרה לי המורה לספרות..
גילה.. אותה חיית טרף רעה ושמנה.. אני שונאת אותה!!
תמיא היא תבוא לי במצבים שאני הכי לא צריכה אותה..
הסתובבתי אליה.. מנסה להסביר לה שהמנהל קרא לי לשיחה דחופה.. אבל היא לא האמינה לי..
נכנסתי לכיתה בלית ברירה..
הלכה לי השיחה לעידו.. אני בחיים לא אדעכ מה קורה איתו..

הדפיקה על דלת הכיתה הזכירה לכולם שאנחנו בשיעור..
שוב כתיבת החיבורים המשעממים של גילה ושוב אנחנו כולנו רדומים..
חלק מציירים ולחלק סתם מקשקשים ביניהם.. אבל הרוב פשוט משתמעממים..
"כן.." המורה גילה קראה לעבר הדלת..
"אממ.. סליחה המורה אני צריך את טלי גבע.... משהו כזה.. קוראים לה למנהל.." אמר מישהו מאחוריי הדלת..
אפילו לא יכולתי לראות מי זה.. מה הוא באמת רוצה ממני.. ידעתי שאף אחד לא קרה לי לשום מקום..
"צאי!!!" היא פקדה עליי.. ואני כמו ילדה טובה קמתי מהכיסא והזזתי אותו בזהירות.. מנסה לא להרעיש יותר מידי..
יותר מידי רעש עכשיו רק יזיקו לי..

"ומי אתה?" שאלתי לכיוון אותי ילד חתיך וגבוה.. רזה מאוד עם עיניים כחולות גדולות..
"אני אורן.." הוא אמר לי בשקט..
"היית צריכה לעשות משהו מחוץ לכיתה לא..? ומהפגרת הזאת תפסה אותך בדיוק שיצאת..
הייתי פה.. וזהו.. רציתי להוציא אותך.." הוא אמר לי..
חייכתי אליו חיוך גדול..
"תודה!!!!!" אמרתי לו וחיבקתי אותו בחיבוק גדול..
"את מלכה.. שתדעי!" הוא אמר לי..
"מה ?" שאלתי אותו.. כאילו לא מבינה מה הוא אמר לפני רגע..
"את מהממת... את כל כך יפה.." הוא לחש לי לתוך האוזן והתקרב אליי..
"תודה! שוב.." אמרתי לו..
"אין על מה.. אני חייב לזוז... נדבר עוד... ביי!" הוא אמר לי..
ואני נופפתי לו לשלום והוא הלך והתרחק ממני..

ניגשתי לשירותים במהרה..
ובלי לחשוב יותר מידי שלפתי את הטלפון הנייד שלי מהכיס של הגינס..
"המספר של עידו שמור לי כאן.. זה היה במכתב שלו.." מילמלתי לעצמי...
'הנה זה!' חשבתי..
חייגתי מהר את המספרים..
כל כך מהר שכברהתחלתי להתלהב..
אך לצערי זה לא קרה לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!


😂

~המשך 3~

הקשתי את המספרים במהירות..
והקשתי 'חייג'..
'הנה מצלצל..' חשבתי..
כולי בהתרגשות טוטאלית..
"מה את רוצה?????????????????" פתאום ענה קול..
"עידו.. זאת אתה???" שאלתי בנימוס..
"כן! מה את רוצה מכוערת????????" הוא צעק לטלפון..
"מה??" אמרתי..
"תפסיקי לחפש אותי יש לי פה חברה חדשה, גניפר, ואני לא רוצה שום קשר איתך עוד.." הוא אמר..
"מה?? איפה?? למה??.." התבלבלתי.. לא יכולתי יותר..
"ככה אתה זורק אותי??" שאלתי אותו מפוחדת לגמרי.. "מה יש לך פתאום????????" המשכתי..
"תשמעי גברת גבע הנכבדה.. אין לי יותר שום קשר אלייך ו.. אני בא למחנההה בק...י.....ץ........"

התנתקה השיחה..

זרקתי את הטלפון בשירותים וכולו התרסק..
ישבתי על הריצפה והתחלתי לבכות..
'איך זה יכול להיות??!!!?!?!' ידעתי שיש לו מישהי חדשה.. ידעתי!!' דיברתי אל עצמי..
ושוב אני בוכה.. ולא מפסיקה..
'אני לא יכולה להפסיק לחושב עליו והוא ככה עושה לי.............................'
שוב מדברת אל עצמי.. 'כי הרי אף אחד בעולם הזה כבר לא אוהב אותי..'
"בטח שאוהבים אותך.. אני אוהב אותך.." פתאום שמעתי קול אחר.. אבל מוכר..
הרמתי מעט את הראש והרגשתי מישהו קרוב אליי.. קרוב אליי כל כך..
והוא בא ומנשק אותי חזק..
"את לא לבד.. ואני יודע את הסיפור עם עידו....." אמר לי אותו הקול..
לא ידעתי לזהות מי זה.. אבל הייתי בטוחה שכבר שמעתי אותו בעבר..
הוא ליטף לי את הפנים מסביב ונישק אותי שוב..
'אולי אני חולמת.. ואולי זה שוב עידו..' חשבתי..
עד שלבסוף פקחתי את עיניי..

😁

מקווה שקראתן ונהנתן נשמות!!!!!