*~* מאהב.. מאהבת.. ואולי שניהם ביחד! *~*

ושוה אני יגיד לך..
לאן נעלם ההמשך??!?!

ה=מ=ש=ך!

בובות שלי אני מזה מצטערת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אתן לא יודעות כמה..
פשוט בימים האחרונים אני כל הזמן בסידורים ובלימודים..
יש לי עכשיו לחץ עצום לסוף שנה ואין לי ממש זמן!!

כבר כתבתי לכן המשך והכל אבל אני אפרסם לכן אותו מחר!!

מבטיחה..
אז יש למה לצפות ובגדוללללללללללללל..

לאב יוווווווו ולילה טוב,
אורוש

נוו הבטחת המשך היום!!

מה קורה?!?

~המשך ארוך כמו שהבטחתי~


את האמת שבאותו הרגע לא התייחסתי לפתק הקטן הזה שהושחל הישר לתוך כיסי האבוד..
לא היה אכפת לי בכלל..
רק להגיע עם עידו לשדה התעופה וללוות אותו בדרכו לקנדה הרחוקה..
ישבנו דמומים במכונית של הוריו של עידו..
הוא לא 'דיבר ורק איזה שיר או שניים נשמעו מתוך הרדיו..
הסתכלתי החוצה.. הכל היה ירוק ופורח בתקופה הזאת.. תקופה יפה כל כך עם הבנאדם שאני הכי
אוהבת בעולם!
'כמה שהוא יהיה לי חסר..' חשבתי שוב..
שוב עלו לי בראש מחשבות מעיקות לקראת הנסיעה של עידו..
גם הזמן עבר לי מהר.. מחודש זה הפך לשבוע..
ומשבוע כבר מה נשאר לי?! אולי עוד כמה שעות..
אני יודעת שהפרידה תהיה כל כך קשה.. מעיקה ועצובה..
יהיה בה טעם של עוד.. למרות כל הכאב..
עידו ילחם על זה לחזור לפה ואני יודעת.. יודעת עד כמה הוא אוהב אותי ואז שוב..
נזכרתי במכתב וברגשות שלי אליו.. נותנת לעצמי להיפתח ככה אליי עד השעות האחרונות באמת שלנו..
דמעה ירדה מעיני כי הרי הבנתישזה הסוף.. אולי רק עוד חודש או חודשיים אראה את עידו שוב..
וגם זה ממש לא בטוח..
אני אתגעגע.. אתגעגע כל כך..
למגע..
לנשיקות..
לאהבה..
לחום..
הם יהיו לי חסרים בוודאי..
הרגשתי את ידו החמה של עידו מלטת לי את הלחי..
מוחקת את הדמעה הגנובה הזאת מלאת הכאב..
מורידה אותה סופית מפניי..

הגענו לשדה התעופה ועידו הוריד את כל המזוודות והחפצים שהיו במכונית...
עזרתי לו לסחוב תיק או שניים אבל גם זה היה מיותר כי כבר כולם לקחו את הדברים..
נכנסנו ללובי של שדה התעופה..
היו שם לא מעט אנשים..
גם אמריקאים שמדברים עברית שמעתי פה ושם..
"דקלה הלכה לרגע לשירותים.. וההורים הלכו לדלפק לבדוק מה קורה עם הכרטיסים.." עידו אמר לי
והתקרב אליי..
התיישבתי ליד כל התיקים והמזוודות ליד הכניסה לשדה התעופה..
ושוב הרהרתי.. חשבתי.. ואפילו לא שמתי לב לעידו שבדיוק התקרב אליי..
"אל תדאגי.. אל תהיה עצובה.." עידו אמר וישב לידי מחבק אותי אליו חזק חזק..
ותוך כדי חיבוק הדמעות שלי התחילו לרדת..
תקעתי את ראשי בתוך חולצתו של עידו.. מנסה לנגב את הדמעות אבל הן לא איפשרו לי..
הן המשיכו לרדת ואחרי כמה דקות הרגשתי את ידיו של עידו, שוב, מוחקות לי אותן..
"אני אתקשר אלייך כשאני אגיע לשם.. כבר בדקתי את עלות השיחה ויהיה בסדר.. את תראי!!!!"
הוא אמר לי..
נותן לי נשיקה חטופה ומחבק אותי אליו שוב..
"תן לי רק לנשק אותך.. תן לי להמשיך לאהוב אותך.." אמרתי לו..
עידו הצמיד את שפתיי אליי רק לחש לי: "נשקי כמה שתרצי אהובתי.."
נישקתי אותו המון והבכי גם התחיל תוך כדי..
"רק בלי דמעות.. נשקי.. חבקי.. תאהבי אותי.. רק אל תבכי.. אני גם אתחיל לבכות.." לחש לי עידו
תוך כדי הנשיקות..
"עידו אנחנו צריכים לזוז.." נשמע פתאום אותו קול מאיים שרוצה לקחת לי את עידו..
הרי איך זה יכול להיות?! עידו תמיד היה שלי! ופתאום לוקחים לי אותו.. מהר מידי וקצר מידי..
"כן אני בא.." הוא הודיע לאחותו דקלה..
"בוא עולים לדיוטיפרי.." הודיעה לו אמא שלי עכשיו מהצד השני..
"תקראי את המכתב שננתי לך!!! אל תשכחי!!! אני אוהב אותך עד סוף העולם ובחזרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני אדבר איתך כבר מקנדה... אוהב אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוהב אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אוהב אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
הוא צעק לי בעודו הולך ממני עם עוד נשיקה חטופה ואחרונה של כאב, עצב ורגשות חזקים שלא נגמרים
רק פה..
ראיתי אותו עוד הולך עם כל התיקים האחרונים שהשאירו לו לקחת.. ומתרחק..
זהו.. פה נגמר עידו.. נגמרו החום והרגשות.. נגמרו לי החיים!!!!!!!!!!!!!!! חשבתי שוב..
והטעם בפה.. ובדמעות האין סופיות בדרך חזרה במונית עדין לא נמחקו לי...
עדיין נשארו בתוכי..


מקווה שאהבתן!!!!!!!!!!!!!! 🙄

לאב יו,
אורוש

יאאא איזה יפה תגידי יש המשך??????????????????????? 😛 😛 😛 😊 😊 😯

אה הא...
יש המשך!!! ברור!!!

תודה מאמי!!!!!!!!!!!!!

לאב יו,
אורוש

איזה עצובבב 😢
המשךךךךךך

יאאאא!!!!!!!!!!!!!! בטח שאהבנו...שאלה רטורית נשמה!!!
רגע יש לי שאלה....בני כמה הם בסיפור תזכירי לי...

איזה עצובבבבב
ומה עם הפתק?!

המשךךךךךךךךךךךך

בובות שלי אלפי תודות על כל התגובות שלכן!!!

באמת תודה ענקית מגיעה לכן ממני..

אז שוב,
תודה תודה תודה ואני ממש שמחה שאתן מתרגשות ואוהבות כל פעם מחדש!!!

וסורי בובות אבל היום כבר לא יצא לי לכתוב לכן המשך... אני ממש ממש עסוקה בלימודים וכאלה..
אבל מחר אני אכתוב לכן המשך ארוך ומשגע!!
אז יש למה לחכות בובות!!!

לאב יו ותודההההההההההה,
אורוש

עצובבבבבבבבבבבבבב 😢
שימי המשךךך בובה


מוואה ענקיתתת 😛

איזה מהממממממממממםם ייאאאאאאאאאא
המשךךךך!!

עם את מאושרת.. אז שתדעי.. שבכיתי.. 😢

זה כלכך מרגגגגש.. אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווופ..!! 😢

יאללה שיחזור.. חיחי.. 😢 😁

אע! ושלא יהיה אפ'חד אחר!!

כיייייייי אני לא יסלח לךךךךךךך =(

אמאאא
כמעט בכיתי בפרק הזהה
זה כל כך מרגשש
את כותבת את זה בצורה אמיתית כזאת =[[

יאאא
למה הוא חייב לנסוע?!?!


אוףף
המשךך
בתאלושששש