יש לנו בעיה, אנחנו כעם ובכלל האנושות, שהדעה שלנו היא מעל לכל. לא משנה מה קורה או מה יקרה, אנחנו תמיד צודקים. יש לכך הרבה דוגמאות, בכבישים, בעבודה, בבית ספר ואפילו בין חברים. אבל אצלנו במדינת ישראל זה בולט מאוד בתחום הפוליטי. מריבה עיקרית שחוזרת ונשנית בין ימני לשמאלני, והיא ההתנחלויות. אני חושב שזה לגיטימי מאוד שיש מחלוקת בדעות, וזה טוב להתווכח על זה. יש אפילו מקרים(שאני ממש לא תומך בזה) של ונדליזם שמרססים על קירות מחשבה שצצה, אבל כשזה מגיע לתחום האלימות זה כבר ממש לא מתאים.
לפני זמן מה, הייתה קבוצה שחסמה כבישים בירושלים באופן לא חוקי ולא מאושר, וכשהגיעו החיילים לפנות את המפגינים הם התנגדנו והתפרעו. במהלך המאבק הזה נפגעה חיילת ונשלחה לבית החולים.
אני לא יודע מה בדיוק היה בהפגנה הזו, אבל אני יודע בוודאות שהחיילת נשלחה לבית חולים בגלל המקרה הזה.
עכשיו אני שואל, הדעה שלכם, שאסור לפנות התנחלויות, שווה את כל זה? המחשבה שאולי ההפגנה האלימה הזו תועיל במשהו, שווה את הסבל של החיילת ששוכבת עכשיו בבית חולים?
בלי קשר לימני או שמאלני, בלי קשר לדתי או חילוני, שום דעה שהיא בעולם לא מצדיקה את המעשה הזה! אלימות בגלל דעה, בגלל חשיבה מעוותת ועוד כלפי חיילי צה"ל? אלה ששומרים עלינו שלא יהיה לנו רע? אלה שמסכנים את החיים שלהם בשבילנו? הרי מה הם עשו? קיבלו הודעה מהמפקדים שלהם שיש קבוצה שמתפרעת וחוסמת כבישים, והלכו לבצע פקודה...
אז יש את האנשים שחוזרים הביתה ומספרים לחברים "בואנה איזה סרט היה, הלכנו מכות עם חיילים ושלחנו איזה מישהי לבית חולים.." וזה קורה, תאמינו או לא, אבל יש בזה גאווה אצל חלק מהאנשים שעושים את זה. אני סיפרתי את המקרה למשהו כשאני מזועזע אבל הוא, בחיוך אומר לי, "כן חברים שלי היו שם.." מה הולך פה?? אנחנו בני אדם או חיות? אתם מדברים, הערבים הם לא בני אדם איך שהם מתנהגים, אבל תראו אתכם, מתנהגים בצורה אלימה ואגואיסטית כלפי מי שמקריב את כולו למענכם, בגלל דעה. לפחות לערבים יש תירוץ, הם פועלים נגד "אויב" כדי להשיג את הארץ שלו. מה איתכם? מה התירוץ? אתם חושבים שזה עוזר? שזה תורם למאבק הפוליטי? כי אני אומר לכם שזה לא! ההתנהגות הברברית הזו היא מה שמזין את התקשורת, זה מה שרואים האנשים שאינם מכירים את "המתנחלים" ומעבר לזה, זה מה שרואה העולם! כי אם שמתם לב מה שמשדרים בתקשורת זה לא מעשים טובים שהמתנחלים עושים, אלא את ההפגנות האלימות ואת ההתפרעויות שלהם. אפילו את ההפגנה של גוש קטיף שאותי באמת הרשימה (ובכלל אני מאוד תומך בפעילות הטובה והנמרצת של גוש קטיף) לא כבשה את כותרות המבזקים בטלוויזיה, אלא הייתה כהערת "דרך אגב".
אני רואה הפגנות של ערבים שהיו נגד חיילים שלנו, ורואה הפגנות מסוימות של מתנחלים נגד חיילים שלנו. אז אצל המתנחלים לא היו אבנים...
תתעוררו אנשים, אנחנו אותו עם! לא משנה מה הדעות ומה האמונה אם אתם רוצים לעבור את זה, זה רק ביחד! וההתנהגות המגעילה הזו רק מרחיקה אתכם מהצד שלא תומך בדעה שלכם. שמאלני הוא לא אויב ובטח לא חייל שבא לבצע פקודה (ואני לא רוצה להיכנס לנושא הסרבנות), עם הידיים אפשר להרחיק, אבל למה? אם אפשר לקרב.. עם הפה אפשר לקלל, אבל אם אפשר לדבר, למה לא?
מלחמות בתוך עצמנו מחלישות אותנו, ימני, שמאלני, דתי, חילוני, כולנו אחים. אמנם אנחנו שונים אבל אנחנו אחים... תנו תקווה למי שמאמין, ואולי תאמינו גם אתם, שאיחוד של כל העם, כבר לא כל כך רחוק מהעין ובכלל לא רחוק מהלב...
גלעד יפרח.
