היום, השמיים קודרים מתמיד,
השמש נמלטה מאחורי עשן של קיפאון
הלב, מרגיש חולשה חדה ומיסתורית
ופעימותיו חדות כתיקתוק השעון..
היום, הבדידות עמוקה מתמיד ותשאר כך לעד
אפילו הירח, כבר לא מאיר כמו פעם
כי ביום הזה, עודני מצפה לאותו אחד..
שהלך מחיי, ולקח איתו את הטעם...
אותו גנב, שגזל את שלמות רוחי
שהותיר אותי ללא חום, ועיניי דומעות
כעת אני ריקה, עזל לו כל כוחי
ואיתו גם התיקוות.....
היום, הים גועש, ודרכו אני רואה את השתקפותי
שואלת שאלות, ובתמימות מצפה לתשובה..
האם אי פעם האושר יסחרר אותי?
האם תעטוף האהבה?...





