כמו כולם פעם הייתי קטנה,
טעויות הרבה עשיתי,
וכך גדלתי והבנתי מה משמעות החיים,
מה משמעות הסבל והכאב,
מה משמעות האושר והאהבה,
כשהייתי קטנה הייתי תמיד מחייכת לכולם,
וכולם אמרו עלי שאני ילדה אופטימית...
וכך אשאר תמיד...
אך הם טעו,
כי אני סבלתי,
ודרך כאב עז,
גדלתי,
הבנתי שהחיים הם בעצם בדיקה,
בדיקה אחד גדולה,
בדיקה שבה אנחנו נבדקים...
איך נעמוד בטעויות,
האם נחזיק מעמד בכול הכאב והסבל?!,
האם נרים ידיים?!,
ילדה רגישה הייתי...
בכיתי בלילות כמו כולם בגלל לב שבור...
בכיתי כמו כולם למרות שאמרו לי שבנאדם אשר יגיע לו שנבכה אליו,
בחיים לא יתן לנו לבכות...
ושכמו שלא בוכים על חלב שנשפך אז כך לא בוכים על מישהו ששבר לנו ת'לב...
אבל האהבה והכאב היו יותר חזקים ממני,
אז ירדו לי דמעות מהעיניים...
כן, כן....
כמו כולם נישברתי...
עד שהבנתי שבחיים צריך להגן על הזכויות שלנו,
ולא לתת לאף אחד/ת לפגוע בנו,
כי החיים קצרים...
צריך להלחם על מה שאנחנו רוצים...
אבל אם זה לא הולך...
אז פשוט צריך להרים ת'ידיים...
כי המצב רק יסתבך...
גדלתי והתחזקתי,
ועכשיו הבנתי,
שדמעות מתוך עייני לא יירדו עוד על אף בן...
אז איך?!,
אז למה בגללך עכשיו אני בוכה?!...
********************************************************************
מקווה שאהבתם/ן....
חלק מהשיר הזה מסופר עלי וחלק לא...





