מעט הקשבה =/

אני יחסוך את הפרטים שאני חדשה ואני יגש לעניין, אני דיי מיואשת.

אוקיי... זה דיי סיפור ארוך. אז למי שבאמת יש כח שישב לקרוא ויגיב מהלב.
האמתי, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, הכל כ"כ מורכב.
זה התחיל ממשהו לא משמעותי, אסור, שלא תיארתי לעצמי שיקרה.
אבל זה קרה.
זה התחיל כמו ידידים לכל דבר. לא היינו בקשר
היינו מכרים, איכשהו נעשינו ידידים טובים, מאוד.
ונפגשנו ממש כל יום במשך תקופה. היינו בקשר טוב
ותמיד רצינו לראות אחד את השניה. וכך היה...
יום אחד ישבנו ודיברנו, הרגשנו ממש קרובים והתחלנו לפתוח הכל- בנושא אהבה.
אתם יודעים... - את מי את/ה אוהב/ת? מה את/ה מרגיש/ה לזה וכו'..
כמו שני תמימים וביישנים שניסו למצוא חן אחד בעיניי השנייה.
ומה שהיה צפוי מאליו, התנשקנו. בלי הודעה או התראה מוקדמת... פשוט ככה.
בעדינות ובנסיון (לפחות מצידי) להנות מהרגע. לא חשבתי על אף אחד באותו זמן
כאילו רק אני והוא קיימים ונמצאים בעולם עכשיו, בלי לחשוב על מה יקרה אח"כ.
הוא לא היה משהו שחיפשתי, במיוחד לא לאהוב.
כמו כל משהו טוב שהיה לרגע, היה כנראה סופו להיגמר. בריב מטופש שעדיין אני לא מצליחה
להבין אותו.. ביני לבין אחת, לא סתם אחת, חברה שלי. חברה שלו לשעבר.
כמו שנראה לכם, כן, הדברים התחילו להסתבך.
אך הקשר שלי ושלו לא נגמר, לא הפסיק. להפך, הלך וגדל.
אנחנו עכשיו יותר מ7 חודשים ביחד, אחרי כמה פרידות שבסופן
תמיד היינו חוזרים... מלאים געגועים אחד לשניה.
לא יכולים אחד בלי השנייה, אפשר לומר... אוהבים. =/

בעצם, אפשר לומר?
הוא הרי לא היה משהו שחיפשתי, לא משהו שמצאתי, לא אהבה ולא יזיז.
שנינו היינו פגועים ואולי התנחמנו תחילה אחד בשנייה...
פחדנו בעצם, לא מעצמנו, פחדנו מלהתאהב... מלהיפגע ולפגוע אחד בשנייה.
עכשיו- טוב לנו ביחד. מאוד!
יחסית לשנינו, אנחנו אחד מכל מי שהיה שבאמת אהבנו והיה חשוב לנו
והיינו איתו הרבה זמן. (קשרים שלו, וקשרים שלי).
הוא חשוב לי כל כך...ואני מאמינה שגם אני לו, כי הכל הדדי בינינו.

מה שבעצם אני רוצה לספר בכל זה, שלאחרונה
הוא מוזר לי... מהשיחה האחרונה שלנו... שנפתחנו עוד פעם זה לזו.
כשהוא אמר לי שהוא באמת באמת אוהב אותי.. מאז בעצם התרחקנו
אתם בטח שואלים את עצמכם, איך אחרי כל הפתיחות הזאתי על אהבה
ואיך כשאומרים ומרגישים שאוהבים מישהו באמת, מתרחקים ממנו?
האמתי, שאני שואלת את עצמי את אותה שאלה.
נכון שהוא אמר לי שהוא פוחד להתאהב ולא רוצה להיפגע בתחילת הקשר,
אבל למה להתרחק ממני? מה אני עשיתי לא טוב..
עד שהכל נראה לי כ"כ מושלם, זה תמיד קורס איכשהו.
למה הוא גורם לעשות לי מה שבעצם הוא פוחד שיקרה לו?
לאהוב כל כך ובאותה עוצמה להיפגע.
כנראה שזה גם הפחד שלי.
איבדתי בשבילו כל כך הרבה דברים חשובים בחיי.
הקדשתי מעצמי, נתתי מעצמי, כדי שהקשר יצליח ולא נריב על כל שטות כמו שהיינו רגילים לריב.
כל היום אני שקועה במחשבות...עליו. לא מפסיקה
אוהבת כל כך, מתגעגעת בלי סוף - לריח, לשפתיים, למגע של הידיים שמלטפות, לחיוך,
ולחום שהוא מעניק לי ברגע שאנחנו נמצאים ביחד.
וברגע שלא אני עדיין שקועה במחשבות ומתגעגעת בטירוף.
אז אני יכולה לומר שאני אוהבת? אוהבת באמת באמת..?
אני פוחדת להיקשר למשהו שכל כך טוב לי איתו.
ויהיה לי כל כך קשה בלעדיו.
המרחק בתקשורת בינינו לאחרונה הורג אותי מבפנים.
ואני לא יודעת עד מתי זה ימשיך ככה.... =/

תודה על ההקשבה חח 😊)