איך הפסדתי במשחק האהבה\סיפור חדש

[B]"אודם מתנה! אודם מתנה!" חיפשתי קונים לבוטיק שנפתח בסוף הרחוב.
העבודה הזאת מעייפת אותי,למרות שהיא כיפית היא מעייפת,אני לא רגילה לעמוד 4 שעות ולא לזוז מהמקום,אני אוהבת להיות חופשיה,חופשיה כמו ציפור,לנוע ולזוז,פשוט להיות כל הזמן בתנועה.
"מיטלל יפה שלי מהה המצב אחותתת?" זאת הייתה ליטל,חברתי הטובה ביותר.
"ליטי בובה באת לבקר אותי בעבודה?" שאלתי
"אותך ואת........" היא שתקה והחלה לדמוע.
"ליטלוש,הוא לא שווה אותך,הוא סתם,בן אדם כזה צריך להרוג אותו,לא מגיע לו לחיות,הוא אנס אותך ואת עוד בוכה עליו? לפעמים אני פדחוט לא מבינה אותך!"
"מיטל תביני אהבתי אותו מעל לשלוש שנים!! וחצי שנה מתוכם היינו חברים!"
"והנה הוא מתקרב...תרגעי,תחייכי.."
"מה המצב?" סינן לעברנו ליאור.
ליאור היה החבר לשעבר של מיטל,וכאשר לא הסכימה לשכב איתו הוא אנס אותה.
"יכול להיות יותר טוב" אמרתי
"למה?" שאל ליאור
"אם לא היינו רואות אותך" אמרתי וליטל פרצה בצחוק אדיר.
"את לא תשתני אף פעם הא? יום יבוא ואלוהים ישלם לך על הכל" אמר גיא והלך משם.
"ישלם לך,אלוהים משלם לרעים!" קראתי לעברו אך הוא כבר היה רחוק,ולא שמע.
"דיי מיטל את לפעמים הורסת אותי" אמרה ליטל וסימני צחוק נשארו על פניה.
"זה התפקיד שלי בובית!" חייכתי.
"תראי מי מגיע,יואו זה גיא,האקס שלך!" אמרה לי ליטל.
"יואו איזה נודניק הילד הזה..."
"די מיטל תרחמי עליו תראי איך הוא נהיה מאז שעזבת אותו.."
"ליטל הוא ילד מציק,מעצבן.."
"תגידי היה מישו שלא גרמת לו להתאהב בך ואחרי שבוע זרקת אותו?"
"וואלה לא סכור לי אחד כזה" צחקתי.
"תפסיקי,מיטל זה עלול לחזור אליך,זה לא טוב לשחק ברגשות של אנשים"
"דיי ליטל נו לא קרה ולא יקרה כלום,עוד לא נולד הבן ז*** שאני יבכה בגללו"
אבל בתוך תוכי ידעתי שזה נכון,אני גורמת לאנשים להתאהב בי ואז משליכה אותם...והכי מצחיק שזה אף פעם לא כאב לי..
"מיטל אני זזה,קבעתי עם דניאל בקניון,ביי חיים שלי"
"ביי בובה,תעדכני אותי מה קרה!!"
"ברוררר!~! אני ידבר איתך בערב.."
המשכתי לחלק את הפלאיירים,עד שהוא הופיע,מלך היופי.
הוא התהלך עם חברים שלו וההי נראה הבן אדם הכי מושלם שראיתי,שיער שחור עם עיניים ירוקות,וגוף מלא שרירים,ובושם משגע שריחף לו באויר-רושאס.
לרגע קפאתי,זה לא יכול להיות,התאהבתי?? לאאא...פעם ראשונה שראיתי אותו...
לא יכולתי לזוז,פשוט הייתי קבורה בתוך העיניים שלו,רציתי אותו,עדיין לא ידעתי שממנו אין דרך חזרה..
ופתאום,הוא דיבר אליי,היה לו קול מושלם!
"אני מכיר אותך!"
"אותי?" התפלאתי "מאיפה?"
"לא יודע..את מסתובבת הרבה במרכז,לא?"
"כן...אני יושבת שם.."
"נו אז משם.."
"אתה יושב שם גם?"
"כןן...עם חברים שלי.."
"וואלה.."
"כן...אז מה היום את באה?"
"אני חושבת שכן.."
"אז אולי תביאי לי תמספר שלי ואני יהיה איתך בקשר בערב?"
"סבבה..תרשום..0544687344"
"טוב נשמה אני ידבר איתך היום נראה אותך"
"טוב כפרה"
חזרתי הביתה,כולי מאושרת ומרוצה,הוא התחיל איתי,בדיוק כמו שתכננתי,בדיוק כמו שרציתי!
ישבתי מול המחשב וגלשתי...פתאום,אני רואה תתמונה שלו,תתמונה של מי שהתחיל איתי היום..
"עוז בסון" זה היה השם שלו
"אני לא מאמינה...עוז בסון...זה..זה.."

~המשך יבוא~