חחחחח כמה תגובוות...
אז הנה מתוקות שליי..
אני פשוט ממש חייבת לעוף אבל המשך בשבילכןןן!!
תודה רבבבבבההההה על היחס החם והאוהבב!!!
רק בזכותכן המשכתי לכתוב..
אתם כל כך מפרגנות!!
תודהה!!!
תקציר הפרק הקודם..:
"כשסיימתי ראיתי את המלצר ניגש ושם על השולחן עוגה גבינה גדולה!!
הלכתי אחריו וכאשר הוא הניח אותה חתכתי לי חתיכה והתקדמתי לכיוון השולחן..
ופיתאום נתקעתי במשהו ונפלתי על הרצפה..
הרגשתי קצת רטובה...
ידעתי,
מישהו נתקע בי..
"תגיד לי איפה העיניים שלךךךך???????" צעקתיי והרמתי את מבטי..
מולי עמד המום לא אחר מאשר......"
בן!!!!!!!!!!!!!
"מ..ה..אתה עושה פה?" גימגמתי..
הייתי בשוק!!
דווקא באותו שבוע שאני פה הוא פה?
מה??? למה???
"מה את עושה פה??" הוא שאל..
"אוחח אני מצטער.. לא שמתי לב.. אני... ממש סליחה......."
"זה בסדר.. זאת רק חולצה לבנה חדשה ויפה.. ואמא שלי רק תהרוג אותי שאני יגיע הביתה.. אבל בסדר.." עניתי ושחררתי חיוך קטן..
"חחחחח תמיד היה לך את זה..." הוא חייך ואמר
"היה את מה?" שאלתי..
"את זה שאת יכולה להתעצבן בשנייה ואחר כך לחייך כאילו לא קרה כלום.."
"אהה באמת..?" שאלתי..
"באמת באמת..." הוא ענה לי..
"טוב... אז... היה נעים לפגוש אותך...." אמרתי והתכוונתי לכל מילה..
הפתעה הפתעה..
אבל הפתעה נעימה...
"כן... טוב אז...המשך ערב נעים ושקט..."
"כן גם לך.."
"אמרתי והתקדמתי עם העוגת גבינה לעבר השולחן שלי...
התיישבתי לשולחן שלי והבטתי בנר שהיה מונח עליו..
המחשבות החלו לרוץ בראשי..:
'אני לא מאמינה שהוא פה.. זה פשוט לא יכול להיות!!
איך יוצא מצב שבדיווווק באותו השבוע שאני פה הוא חייב להופיע??
חוץ מזה שיש לימודים עכשיו.. זה לא חופש...'
ניסיתי למצוא תשובות לכל השאלות שלי.. אבל ככל שניסיתי רק הסתבכתי עם השאלות יותר..
ופתאום נזכרתי במשפט שקורל אמרה לי..:"את חייבת זמן עם עצמך.. זמן לחשוב טיפה... בלי אף אחד מסביבך!! קחי לעצמך כמה זמן שאת רק צריכה... ואם השכל לא יעזור לך.. אני מקווה שהגורל שלך יחליט בשבילך..."
גורל?
זה הקטע פה?
הגורל שלי זה להיות עם בן?
זה לאהוב אותו?
לתת מעצמי למען הבנאדם היחיד שאיתו הרגשתי שלמה כל כך?
מאושרת?
"אז שוב אנחנו נפגשים..."
שמעתי את קולו המוכר והאהוב של הבלונדיני...
"אויי.. הבהלת אותיי.." אמרתי לבן שהביט בי בעיניים היפות שלו..
"סליחה יפה שלי.." הוא אמר והביט בי לראות את התגובה שלי..
הוא תמיד קרא לי ככה..
הוא ידע שזה ממיס אותי..
"זה בסדר..." אמרתי והחלפתי תנוחה בכיסא..
"אפשר לשבת??" הוא שאל לפתע..
"כן!! בטח!!" אמרתי וניסיתי לא להישמע נלהבת מדי...
בן התיישב מולי..
הניח את שתי ידיו על השולחן והשעין עליהן את ראשו..
"אז מה? מה את עושה פה בזמן שיש לימודים??" הוא שאל פתאום וחייך אליי חיוך עדין..
"אני חושבת שאני יכולה לשאול אותך את אותה השאלה..." שיחררתי אליו חיוך..
"אבל אני שאלתי קודם.." הוא אמר וקירב את ידיו אל פניי.. מנסה ללטף..
"מחפשת שקט!!" אמרתי והתרחקתי ממנו..
"גם את? מצויין!! שתמצאי תקני גם לי כמה כאלה טוב?" הוא ענה והחזיר את ידיו אליו..
"אין שום בעיה!!" אמרתי וחייכתי..
שוב שתיקה...
שתקנו כמה דקות עד שידיו של בן שוב התקרבו אל פניי...
הפעם הם כן ליטפו..
נגעו בפניי..
בכזאתי עדינות.. בכזאתי שלווה..
"אני אוהב אותך" הוא אמר פתאום..
זורק פצצה לאוויר..
'מה הוא מצפה שאני יענה לו?? גם אני??' חשבתי לעצמי..
ידיו הגיעו לשפתיי..
התרחקתי ממנו..
הבטתי בו במבט מסכן..
"מה אתה רוצה ממני בן? גם שיש לי שקט אתה בא?" שאלתי אותו כמעט בחוסר אונים..
"דניאל את לא יוצאת לי מהראש.. אני לא מפסיק לחשוב עלייך... את הדבר האחרון שאני חושב עליו לפני שאני נרדם והראשון שאני חושב עליו שאני מתעורר... אף פעם לא שכחתי אותך.. אבל לא הפסקתי לנסות..." הוא התוודה בפניי...
כל כך רציתי להגיד לו 'גם אנייייייייייייייי!!!'
כל כך רציתי לחבק אותו....
אבל יש דברים שהלב חושב והפה לא מסוגל להגיד...
"אני מתחנן.. תגידי לי שאף פעם לא שכחת אותי...תגידי לי שאני יכול להפסיק לנסות לשכוח.. להפסיק לנסות לשכוח את הדבר היחידי שגרם לי אושר בחיים המחורבנים האלה..." הוא אמר ודמעות עמדו בעיניו..
באותו הרגע..
הרגע האמיתי הזה..
הבהיר לי מה אני באמת רוצה..
מה אני באמת מרגישה.....
מקווה שאהבתם!!=)
מחכה לתגובות...
אוהבת מלאאאאא
דניאלווש 😊
מהמםםםםםםםם כמו ת-מ-י-דדדדד
שימי המשךך בובה...
והפעם בלי ייבושים טוף נשמה? 😢
מוואה ענקיתתת 😛
מושלםםםםםםםםםםםםםם
מאמי תמשיכייי
איזה מושלם ........... ! 😂
מזה אהבתי !!! 😁
ה=מ=ש=ך !!!
לוב יו אול ==> נדיוששששש ...... ! 😊
והיא אוהבת אותו חחח
כפרה עלייך סיפור מדהיםם
תמשיכי פליזז בובה
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
אמאאאאאאאא
איזה איזה מדהיםםםםם
אני רוצה המשךך.. 😛
דרך אגב דניאלו'ש מגיע לך את כל הפירגון שבעולם
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
ה-מ-ש-ך...
פשוט מדהיםם היא מתה עלייו אוהבת אותוו...
הלאווי גם לי זה היה קורה ככה!!
טוב בובה תמשיכיי אני מתה מסקרנות.
אוהבת מלאההההה..
=>רונה
המשךך ודחוףף
אחד הסיפורים הכי מדהימים שיש..
שימי המשך רק על תייבשי חחח....
דניאלו'ש סיפור מושלם!!!
תמשיכי..
לאב יוו המוןן,חן!!
אלוהים ישמור!!!!!!!!!!!!!...
כל כך כל כך כל כך יפפההה...פשוט מושלם!!!!!!!!!!!..
הסיפור הכי הכי הכי!!!!!..
תמשיכיייייייייייייייי..
אורוש..... 😊
טוב אז אני יעל, יעל כהן, ואני דיי חדשה פה בפורום ויצא לי לקרוא כמה סיפורים מדהימים של ילדים נכנסתי לאחד הסיפורים ובמקרה הוא היה הסיפור שלך וראיתי 73 עמודים! (זה היה לפני שנוסף העמוד ה-74) ממש לא היה לי כח להתעסק עם 73 עמודים ואת יודעת כשאת נכנסת לסיפור ואת רואה מלא עמודים את מתייאשת מהר!
אבל מהרגע הראשון שקראתי את הסיפור פשוט ה=ת=מ=כ=ר=ת=י=! לא'דעת איך אבל מהרגע הראשון מהשלוש שורות הראשונות שקראתי לא יכלתי להפסיק הוקסמתי מכל מילה שרשמת ונסחפתי נסחפתי לתוך הסיפור הוא כל כך ריגש והקסים אותי ממש התחברתי אליו היו רגעים שבכיתי ממנו (ואני לא ילדה שבוכה סתם ממש קשה לי לבכות) וכל כך הרגשתי מה שדניאל הרגישה כל כך רציתי לצאת לעזרתה ולחבק אותה ולהבטיח לה שהכל יהיה בסדר (למרות שאולי לא) היא נגעה בלב שלי וממש הרגשתי כל דבר אין ממש נסחפתי לזה!
במשך איזה יומיים שלושה אני יושבת וקוראת את הסיפור הזה ללא הפסקה כל פעם שאני פותחת את המחשב אני קוראת ואתמול ישבתי עד 12 בלילה ופשוט קראתי הייתי מרותקת למחשב במהלך הימים האילו לא האמנתי על עצמי שאני יצליח לקרוא כל כך הרבה עמודים כי אני לא ילדה כל כך סבלנית והייתי בשוק שהצלחתי, אבל הנני כאן רושמת את המגילה הזאת בתקווה שתקראי אותה, אין פשוט מהשלוש שורות הראשונות ראיתי שיש לך את זה! את הכשרון שמושך אנשים לקרוא ולהסחף לתוך הספור המהם שרשמת וקראתי מספיק סיפורים בשביל להגיד לך שהסיפור הזה מדהים! ואני מניאקית אם את לא תהיי סופרת או משו בסגנון
תמשיכי לרשוםם ולגעת בלב של כולםם תמשיכיי לרשום ולרגשש
=יעל כהן=
סליחה שזה יצא פעמיים, אם מישו יכול למחוק ת'הודעה אז, ת ו ד ה !
יואוו זה כזה יפהההה!! מדהיםם!!!
שימי המשך!! ומהר!!!
יאאאאאאאאאאאאאאאא איזה מהממממממממם!!
יאאאאאאא יאאאאאאאאאאא יאאאאאאאאאאאאאא
המשךךךךךךךךךךךךך 😊
