הוריי הסתכלו עליי מחוייכים מאוזן לאוזן, חיבקתי אותם חזק ואמרתי, "תודה", הייתי בשוק
ובאמת שהפעם לא חשדתי בכלום...
[B] נכנסתי פנימה לסלון, כמויות של אוכל+שתיה היו על השולחן הגדול. הבית היה מסודר להפליא, בלונים
תלויים, ריח טוב, נירות מסביב, מוזיקה מתנגנת. כולם חיבקו אותי אחד אחרי השני, חיבקתי את מור חזק
חזק, ואמרתי,"תודה בובה, אין עלייך פשוט אין!", היא פשוט חייכה והיתה מאושרת בשבילי. עומרי ישב שם
עם יעל, רון היה, רוב הילדים היו מהיישוב (מקום מגוריי)והיו כמה מהכיתה, ואפילו ליטל וחן (שתי
המתלהבות מהכיתה שלי) הן חיבקו אותי ואיחלו לי מזל טוב, לא הספקתי לראות את כל הילדים שישבו ברחבת
הסלון והנה בחור גבוה במיוחד מתקרב אליי ונותן לי חיבוק, "מזל טוב עדי", הרמתי את עיניי למעלה וראיתי
שזה בן הילד החדש, התפלאתי אך הסתרתי זאת, "תודה רבה", השבתי לו חיבוק חם. הוא הריח נהדר
והתלבש ממש יפה. ניסיתי לפלס לי דרך לסלון עצמו, ששם ישבו גם ילדים שלא ראיתי קודם לכן, הסתכלתי
וראיתי את רועי, "הייי עדי", הוא צעק לעברי, חייכתי, "מזל טוב ילדונת", הוא המשיך לצעוק ועשה לי סימנים
עם השפתיים, "עוד שנה, עוד שנה..", בכל מקום הילד הזה יזכיר לי שהם מסיימים השנה את בית ספר
ואנחנו לא, חייכתי לעברו וראיתי שהוא יושב עם עוד שניים, אשר היו עם הגב אליי. לא הספקתי בדיוק לראות
מי אלה, וכבר קראו לי למטבח, "עדיייי..", משכו אותי לכיוון המטבח ואימי שאלה אותי, "את רוצה שנזמין
את הפיצה עכשיו, או שתזמינו לבד", "למה?? אתם הולכים או משהו?", "כן, נשאיר לכם את הבית ריק",
חייכתי מאוזן לאוזן וחיבקתי שוב את אימי, "תודה, את האמא הכי מדהימה בעולם!". אמרתי לה שתזמין את
הפיצה עכשיו. היא הלכה להתקשר מהחדר מכיוון שהיה רעש בסלון, נשארתי לרגע לבד במטבח והנה,
הרגשתי, יד מונחת על כתפי, "עדי?", הקול הזה היה מוכר לי וחיוך התפשט לי על הפנים, הסתובבתי לעברו,
"שלום אור", "שלום שלום", "פשש לא להאמין שאתה דורך בבית שלי, צריך לרשום את זה אה?", התלוצצתי
הוא חייך ומיהר להשיב, "דיי נו, חלאס עם הציניות, עדיין את היית נחמדה אליי, לא לבוא אלייך ביום הולדת?"
חייכתי, "תודה". "אין על מה להודות, אני עוד מעט זז לעוד מסיבה, רק קפצתי להגיד מזל טוב", הוא הסתכל
על השעון, החיוך ירד מפניי מיד. הוא הרים את ראשו והסתכל עליי, "סתם מה את לחוצה?, צחקתי". " אתה
משהו אתה, אי אפשר לדעת איתך". "הבאתי לך משהו קטן..ז"א..הודיעו לי על זה רק היום, אז כתבתי לך
משהו, סתם כזה בשביל תשומת הלב..", הוא שלף מכיסו איזה מכתב מקופל ושם בידי, הכנסתי את המכתב
לכיס הג'ינס, והלכנו לשבת בסלון, פתאום קלטתי את מתן..הילד המופרע של השכבה. "מה הוא עושה פה?"
שאלתי את בן. הוא צחק ואמר, "שמעי, הוא חבר שלי-לא נעים", "אה שטויות, רק תדאג שהוא לא יחבל לי
שם בדברים". עומרי היה אחראי על המערכת, לפתע הוא החליף למוזיקה שחורה וקרא לכולם לקום על
הרגליים ולהתחיל לרקוד, רועי התחיל לפזז "ברחבה" המאולתרת, אור ניסה להשתלב ולהפתעתי גיליתי שבן
רוקד ממש לא רע, ואני שהכי אוהבת לרקוד בעולם, השתלבתי למרכז המעגל שנוצר, כולם מחאו לי כפיים
והרגשתי בעננים. והנה עומרי החליף ממזויקה מקפיצה ורועשת לשירים יותר שקטים ורגועים- סלואו, או או..
ראיתי איך עומרי לוקח לזרועותיו את יעל והם רקדו כ"כ צמוד שסיכה לא היתה יכולה להפריד בניהם, מור
רקדה לה עם רועי, ואור דיבר עם החבר השני שהוא ורועי הביאו- הוא לא נראה משהו. ראיתי איך חן וליטל
רבות מי תלך לבן ותזמין אותו לרקוד. אך הוא מצידן לא שם עליהם והריץ צחוקים עם מתן. הלכתי לשירותים
מרוב ההתרגשות לא עשיתי פיפי אפילו. והנה שמעתי שמצלצלים בדלת. החבר'ה שהיו בסלון כלל לא שמעו,
יצאתי מהשירותים והלכתי לכיוון הדלת, "מי זה?" שאלתי, "המשלוח פיצה", אההה נזכרתי, שכחתי מזה
לגמריי. "רק רגע", פתחתי את הדלת..והייתי בשוק.....




