אהבה זה כואב

ה"פינה" הזאת מומלצת לכל מי שיש לה חבר.. ומי שאין לה...אממ גם יכולה להישאר😊
בכל מקרה אתם יכולים לעלות כאן מקרים כואבים+מעצבים שקרו לכם עם החבר...ואני בטוחה שהמון בנות כאן יעזרו לכן ויתמכו בכן..
אני יתחיל עם הסיפור שלי..(תסלחו לי שאין כל כך פסיקים, נקודות..אני אוהבת לכתוב שוטף אז תנסו להבין )!!!
אז ככה..יש לי חבר שמונה חודשים.., תחילה היינו ידידים ואחכ הפכנו להיות חברים.
בהתחלה שזה בערך חודש חודשיםם ראשונים הכל היה מושלם וכיף..ולאחר תקופה מסויימת הכל הסתבך.
מה הכוונה בהסתבך?.. פתאום מצאנו את עצמנו רבים המון..וזה לא הקטע שאנחנו לא מתאימים.
אנחנו מתאימים מאודד..אנחנו מאודד דומים ויחד עם זאת מאוד שונים.
הבעיה היא שאני עקשנית עד מוות ושמשהו לא נראה לי..אני ישר מתחילה עם הפוזות שלי והפרצופים שלי (כן כן אני מודה).
אני אוהבת אותו מאוד..אבל לא יודעת איך להתמודד עם דברים שמעצבנים אותי ..איך להבליג..?
אני אתן תגובה ואתן תבינו פחות או יותר על מה אני מדברת.:
נניח מצב הכי פשוט שהוא היה יכול להתחיל לישון אצלי (שזה קרה לפפני חודש בערך שלהוריי לא היתה בעיה עם זה..והוא יישן אצלי פעמיים ). אחכ שהייתי מבקשת ממנו לישון אצלי הוא היה כל פעם ממציא תירוץ..פעם זה שהוא צריך לקום מוקדם בבוקר..ופעם שיש לו מכון כושר בבוקר.ופעם ככה ופעם ככה..
חטפתיי עצבים עליו ואמרתי לו שאני לא מציעה יותר שישן אצלי ואני גם לא מעוניינת לישון אצלו.
אני מרגישה כאילו אני כל כך מתלהבת מהדברים הקטנים האלה..(לישון אחד אצל השני)..אולי בגלל העובדה שזאת האהבה הראשונה שלי..אבל הוא כל כך מראה כאילו זה לא כזה ביג דיל..ואני נעלבת מזה.
וכמובן שאני מסבירה לו שזה פוגע בי..כי אני תמיד חייבת להגיד מה שמפריע לי בלב.
והוא תמיד מצטער..ומבטיח לשפר..והוא אשכרה לא שם לב אבל כלום לא משתפר..הוא גורם לי להרגיש כאילו אני צריכה להציע את הדברים האלה..כי אם לא ..הוא לא יחשוב על זה לבד..
מה לעשות? 😢