הרגל הוא מה שנשאר גם כשלא חושבים. אהבה היא מה שבוחר שוב ושוב. לפעמים הם הולכים יחד, לפעמים הרגל מחליף אהבה, ולפעמים הרגל הוא דווקא מה שמחזיק אהבה בתקופות קשות.
איך מזהים?
הרגל מרגיש כך:
נוחות בלי התרגשות
הרבה אוטומט, מעט תשומת לב
"אנחנו ביחד כי ככה"
חוסר סקרנות
אהבה מרגישה כך:
כבוד גם כשכועסים
רצון לעשות טוב לשני
געגוע קטן כשאין
בחירה מודעת: אני רוצה להיות כאן
העניין הוא שהרגל לא חייב להיות רע. הרגלים טובים הם בסיס, אבל כשאין בחירה, כשאין השקעה קטנה, ההרגל נהיה ריק.
שאלה אחת שעושה סדר:
"אם היינו מתחילים היום מחדש, הייתי בוחר/ת בך?"
אם התשובה כן, גם אם לא תמיד יש פרפרים, יש אהבה. אם התשובה לא, צריך לעצור ולבדוק מה חסר: קרבה? כבוד? תקשורת? תקווה?
