קנאה היא רגש לא נעים, אבל הוא לא "פגם". הוא אזעקה. לפעמים הוא מזהיר באמת, ולפעמים הוא פשוט מפעיל פחד ישן. הבעיה מתחילה כשאנחנו מגיבים לקנאה כמו לבהלה: שולטים, בודקים, חוקרים, מאיימים, או שותקים ונעלמים. אז הרגש לא נרגע, הוא רק מחליף צורה.
המטרה היא לא "להעלים קנאה". המטרה היא להבין מה היא באה להגיד, ולבחור תגובה בוגרת.
שלושה שורשים נפוצים של קנאה
פחד מאובדן
"אם הוא יכיר מישהי טובה יותר, אני אעלם."
פגיעה קודמת
בגידה בעבר, שקר, או חוויות שמייצרות דריכות.
חוסר ביטחון עצמי
כשהערך העצמי תלוי באישור של בן הזוג, כל איום מרגיש מסוכן.
לפעמים יש גם שורש רביעי: סימנים אמיתיים להתנהגות לא שקופה. גם זה קיים, וצריך להתמודד עם זה בעיניים פקוחות.
איך יודעים אם זו קנאה "שלי" או "שלנו"?
שאל את עצמך:
האם יש עובדות או רק דמיון?
האם בן הזוג מסתיר משהו, או שפשוט יש לו חיים?
האם הקנאה מופיעה בכל קשר שלי, או רק איתו?
אם זו תבנית שחוזרת, כדאי לטפל בשורש האישי. אם זה קשור להתנהגות ספציפית שלו, זו כבר שיחה זוגית.
מה עושים ברגע שהקנאה עולה? 4 צעדים
לעצור תגובה אימפולסיבית
לא לשגר הודעות חקירה, לא לפתוח טלפון, לא לזרוק עקיצה.
לקרוא לרגש בשם
"אני מקנא/ה עכשיו."
עצם ההכרה מורידה עוצמה.
לבדוק מה אני צריך/ה באמת
בדרך כלל זה אחד מאלה: ביטחון, אישור, קרבה, שקיפות, גבול.
לבקש בצורה נקייה
במקום: "למה את מדברת איתו?"
אפשר: "כשאת מדברת איתו הרבה, אני מרגיש לא בטוח. אני לא רוצה לשלוט, אבל כן חשוב לי להבין מה זה בשבילך ומה הגבולות ביניכם."
מה לא לעשות (כי זה תמיד מחמיר)
חקירות: "מי זה? למה לייקקת?"
סנקציות: "אז גם אני אעשה"
מעקב ובדיקות
הצגה של קנאה כעיקרון מוסרי: "זה לא מכבד"
אלה לא מחזקים אמון, הם מייצרים פחד.
מה כן עושה קנאה יותר קטנה לאורך זמן?
שקיפות בסיסית בלי להיכנס לפיקוח
טקסי ביטחון: חיבוק כשנפגשים, הודעה קצרה באמצע יום
גבולות מוסכמים מול אקסים או קשרים לא חד משמעיים
עבודה עצמית על ערך: חיים מלאים, לא רק זוגיות
קנאה יכולה להרוס קשר, והיא יכולה גם להיות דלת לקרבה. כשמתייחסים אליה כמידע ולא כפקודה, היא מפסיקה לנהל אותך.
