ריב הוא לא תקלה בזוגיות. הוא שפה. לפעמים זו השפה של עייפות, לפעמים של עלבון ישן, לפעמים של צורך שלא קיבל מקום. הבעיה מתחילה כשהריב מפסיק להיות שיחה והופך לקרב: מי צודק, מי מנצח, מי יוצא נקי. ואז, גם אם הבעיה "נפתרה", נשאר טעם מר, ולעיתים גם נזק שקט לאמון.
ריב הוגן לא אומר ריב מנומס. הוא אומר ריב עם כללים שמגנים על הכבוד, על הביטחון, ועל האפשרות לתקן.
מה מותר בריב הוגן
מותר לעצור כדי לא להתפוצץ.
"אני עולה, אני צריך/ה 20 דקות ונמשיך." זו אחריות, לא בריחה.
מותר לדבר על רגש.
"נפגעתי", "התאכזבתי", "נלחצתי". רגש הוא מידע שמכוון את השיחה.
מותר להגיד "לא הבנתי, תסביר/י שוב".
הרבה ריבים הם אי הבנה שמתחפשת לעיקרון.
מותר לבקש שינוי ספציפי.
לא "תתייחס/י אליי יותר", כן "כשאני מדבר/ת, בבקשה בלי טלפון".
מותר להודות בטעות קטנה באמצע.
"הטון שלי עלה, זה לא היה במקום." זה מוריד אש מהר.
מותר להגיד מה חשוב לך באמת.
"אני רוצה להרגיש שאני בעדיפות אצלך", "חשוב לי שיתוף פעולה".
מה אסור בריב הוגן (כי זה הורס אמון)
אסור קללות, השפלות, לעג וזלזול.
אלה חותכים עמוק ונשארים בזיכרון גם אחרי פיוס.
אסור "תמיד" ו"אף פעם".
הם הופכים שיחה למשפט, ומכריחים את הצד השני להתגונן.
אסור איומים ועונשים רגשיים.
"אם לא תעשה/י אז..." או שתיקה כנקמה. זה פחד, לא זוגיות.
אסור להוציא רשימת עבירות מהעבר.
אם יש נושא היסטורי, נותנים לו שיחה נפרדת, לא זורקים אותו כתחמושת.
אסור להפוך את זה ל"מי אשם".
השאלה הנכונה היא "מה קרה לנו כאן ומה צריך תיקון".
המפה הפשוטה לריב הוגן: 4 שלבים
תיאור קצר של מה קרה (בלי תוויות):
"כשהלכת באמצע השיחה..."
מה זה עשה לי:
"הרגשתי לא חשוב/ה."
מה אני צריך/ה:
"חשוב לי שתסיים/י איתי משפטים."
בקשה אחת ברורה:
"אם אתה צריך הפסקה, תגיד: 'אני חוזר עוד 10 דקות'."
כלל הזהב: לא פותרים כשהגוף במצב הישרדות
אם אחד מכם כבר רועד, צורח, או מרגיש "אני חייב/ת לנצח עכשיו" - אין שיחה. יש מערכת עצבים.
מה עושים? מסכמים על "פסק זמן" עם הבטחה לחזור:
"אני יוצא/ת להירגע. אני חוזר/ת בשעה X לדבר."
ריב הוגן לא מבטל כאב. הוא מאפשר לכאב לקבל מקום בלי להרוס את הבית. וזוגיות חזקה היא זוגיות שיודעת לריב בלי לחרב, לתקן בלי להתבייש, ולחזור להיות צוות גם אחרי סערה.
