יש קשרים שנראים מבחוץ כמו אהבה סוערת.
בפנים הם מרגישים כמו רכבת הרים.
יום אחד אתה מציל.
יום אחר אתה הקורבן.
יום אחר אתה התוקף.
ואף אחד לא מבין איך זה קרה.
הדפוס הזה נקרא “משולש הדרמה”:
קורבן - מציל - תוקף.
הוא לא מאפיין רק “אנשים רעים”.
הוא מאפיין קשרים שבהם רגשות גדולים לא מקבלים טיפול בריא, אלא הופכים לתפקידים.
והתפקידים האלה ממכרים, כי הם נותנים תחושת משמעות:
הקורבן מרגיש שמגיע לו, המציל מרגיש שהוא טוב, התוקף מרגיש שיש לו שליטה.
אבל התוצאה היא תמיד אותה תוצאה:
אין שותפות. יש סיפור חוזר שמרוקן אותך.
1מה זה משולש הדרמה בפשטות
שלושה תפקידים שחוזרים בלופ:
הקורבן
“עשו לי.”
“אני לא יכול.”
“אני חסר אונים.”
“כולם נגדו/נגדי.”
המציל
“אני אציל אותך.”
“עזוב, אני אטפל בזה.”
“אם אני לא אעשה, זה יתפרק.”
מציל מרגיש אחריות על רגשות וחיים של הצד השני.
התוקף
“אתה אשם.”
“את לא בסדר.”
“די עם הדרמות.”
התוקף משתמש בכוח, בוז, או ענישה כדי להרגיש שליטה.
העניין המבלבל:
אנשים מחליפים תפקידים תוך דקות.
אתה יכול להיות המציל בבוקר, והתוקף בערב מתוך עייפות, ואז הקורבן בלילה.
2איך זה נראה בקשר אמיתי
דוגמה קלאסית:
היא: “אני לא יכולה בלעדיך, החיים שלי מתפרקים.” (קורבן)
הוא: “אני איתך, אני אסדר הכל.” (מציל)
אחרי שבוע: הוא מותש, היא עדיין לא יציבה
הוא: “את הורסת לי את החיים.” (תוקף)
והיא: “אתה לא אוהב אותי, כולם עוזבים אותי.” (קורבן)
וככה זה רץ.
הבעיה היא לא מי צודק.
הבעיה היא שהקשר עובד על דרמה במקום על אחריות.
3למה זה ממכר
כי כל תפקיד נותן משהו:
- קורבן מקבל תשומת לב והצדקה
- מציל מקבל משמעות וזהות של “טוב”
- תוקף מקבל שליטה ושחרור מתח
- אחריות אישית
- גבולות
- יכולת לשאת רגשות בלי להציף
- תקשורת ישירה
- האם אני מרגיש שאני “מציל” כדי שהקשר לא יתפרק?
- האם אני מרגיש אשמה כשאני שם גבול?
- האם הצד השני גורם לי להרגיש אחראי על האושר שלו?
- האם אני מתפרץ בסוף כי נגמר לי?
- האם אנחנו תמיד חוזרים לדרמה ואז לפיוס?
- “אני איתך, אבל אני לא יכול לפתור את זה בשבילך.”
- “אני יכול לתמוך, אבל אני לא יכול להחזיק את כל המשקל.”
- “אני צריך שגם אתה תעשה את החלק שלך.”
- לכעוס
- להאשים
- להגיד שאתה “לא אוהב”
- אשמה קבועה עליך
- איומים כשאתה מציב גבול
- שימוש בכאב כדי לשלוט
- דרמה שמוחלפת בסליחה ואז חוזרת
- האם אני עכשיו קורבן?
- האם אני מציל?
- האם אני תוקף?
אבל המחיר:
אין יציבות.
אין כבוד.
אין שקט.
וכשהשקט חסר, המוח מחפש עוד דרמה כדי להרגיש “חי”.
4איך משולש הדרמה שוחק אהבה
כי אהבה בריאה דורשת:
במשולש הדרמה, אין אחריות. יש תפקידים.
והתפקידים האלה מחליפים שותפות.
אתה לא בן זוג.
אתה פסיכולוג, הורה, שוטר, מטפל, או שק חבטות.
5איך מזהים שאתה במשולש (רמזורים)
ענה לעצמך בכנות:
אם כן, אתם כנראה בתוך הדפוס.
6איך יוצאים מהמשולש: מעבר ל”מבוגר-מבוגר”
הדרך לצאת היא להפסיק לשחק תפקיד, ולהתחיל להתנהל.
הנה שלושה מעברים:
מקורבן לאחריות
במקום: “אני לא יכול, תציל אותי”
ל: “קשה לי. אני צריך תמיכה, אבל אני לוקח אחריות על ___.”
ממציל לגבולות
במקום: “אני אטפל בהכל”
ל: “אני אוהב אותך, אבל אני לא יכול להיות אחראי על הכל. אני יכול לעזור ב___, לא ב___.”
מתוקף לבקשה
במקום: “די כבר, את הורסת”
ל: “אני מוצף. אני צריך הפסקה. אני רוצה לדבר בלי צעקות.”
כל מעבר כזה שובר את הלופ.
7משפטים שמוציאים אותך מתפקיד “המציל”
זה החלק שאנשים טובים הכי נופלים בו, כי מציל מרגיש מוסרי.
אבל מציל נשחק.
משפטים בריאים:
מי שמבקש ממך להיות מציל, לעיתים מבקש ממך לוותר על עצמך.
8מה עושים אם הצד השני נעלב כשאתה מפסיק להציל
זה רגע מכריע.
כי שינוי גבול מאיים על הדפוס.
אם אתה מפסיק להציל, הצד השני יכול:
ואז המוח שלך רוצה לחזור להציל כדי להירגע.
אבל אם תחזור, תחזור גם הלולאה.
משפט עוגן:
“אני אוהב אותך. אני פשוט לא יכול להמשיך בדרך הזאת. אני מוכן לקשר בוגר, לא לדרמה.”
9מתי משולש הדרמה הוא סימן לרעילות
אם אתה רואה:
זה כבר לא רק דפוס.
זה מערכת כוח.
ובמערכת כוח, אהבה נהיית הישרדות.
10תרגיל קצר לקורא: “איזה תפקיד אני?”
בפעם הבאה שיש מתח, תעצור ותשאל:
ואז תבחר משפט אחד בוגר במקום התפקיד.
זה תרגיל קטן שמחליף חיים.
סיכום קצר
משולש הדרמה הוא לופ של תפקידים:
קורבן - מציל - תוקף.
הוא ממכר, אבל הוא שוחק.
היציאה ממנו היא מעבר ליחסים של שני מבוגרים:
אחריות, גבולות, ובקשות במקום אשמה.
ואם הקשר לא מאפשר את זה, לפעמים זה לא קשר שצריך לתקן.
לפעמים זה קשר שצריך לצאת ממנו, כדי להציל אותך.
