יש אנשים שנראים מבחוץ קרירים, “לא בנויים לזוגיות”, או כאלה ש"לא יודעים לאהוב".
אבל מבפנים הרבה מהם מרגישים משהו אחר לגמרי:
הם כן רוצים קשר.
הם כן מתגעגעים.
הם כן נקשרים.
הם פשוט נבהלים מקרבה.
ואז קורה דבר מוזר:
כשהקשר נהיה טוב, הגוף פתאום מבקש מרחק.
אם זה מוכר לך, יכול להיות שאת/ה מתמודד/ת עם נמנעות רגשית.
לא כי אין לך לב.
כי מערכת ההגנה שלך לומדת שקרבה היא משהו שצריך להיזהר ממנו.
מה זה “נמנעות רגשית” בשפה פשוטה?
נמנעות רגשית היא מצב שבו:
כשמתקרבים אליך רגשית, או כשאת/ה מתקרב/ת לאחר, משהו בפנים נסגר.
זה יכול להיראות כמו:
- צורך פתאומי במרחב
- תחושת חנק
- רצון “להוריד הילוך”
- קושי לדבר על רגשות
- היעלמות אחרי רגע קרוב
- או “אני לא בטוח/ה מה אני מרגיש/ה”
וזה לא תמיד מודע.
איך מזהים נמנעות רגשית? 10 סימנים
- את/ה מצוין/ת בהתחלה, ואז נעלם/ת כשזה נהיה רציני
- את/ה מרגיש/ה חנק כשמישהו צריך אותך יותר
- את/ה מתקשה להגיד “אני צריך אותך”
- שיחות רגשיות גורמות לך לרצות לסגור
- אחרי רגע אינטימי, יש רצון להתרחק
- את/ה מעדיף/ה פתרונות פרקטיים על פני רגשות
- את/ה שומר/ת הכול בפנים עד שמתפוצצים
- את/ה מתמקד/ת בפגמים של הצד השני כדי להצדיק מרחק
- את/ה מרגיש/ה רגשות, אבל לא יודע/ת לדבר אותם
- את/ה מרגיש/ה “אני מאבד/ת חופש” כשמדברים על מחויבות
לא חייב להיות הכול. מספיק כמה שחוזרים לאורך זמן.
למה זה קורה?
אין תשובה אחת, אבל הנה השורשים הנפוצים:
1) לימוד מוקדם: “רגש לא מקבל מקום”
ילד שלמד שכשמביא רגש:
- מזלזלים בו
- אומרים לו “די לבכות”
- או מענישים
לומד להסיק:
כדי להיות בטוח, עדיף לא להרגיש יותר מדי.
2) בית שבו קרבה הייתה לא יציבה
אם קרבה באה עם כאב, ביקורת או שליטה, הגוף לומד:
קרבה = סכנה.
3) קשרים קודמים חונקים
מי שהיה בקשר שבלע אותו, נשבע לעצמו:
“אני לא אתן לזה לקרות שוב.”
ואז גם קרבה בריאה מרגישה כמו איום.
4) פחד תלות
אנשים נמנעים מפחדים להזדקק.
כי אם אני צריך, אני יכול להיפגע.
5) פרפקציוניזם רגשי
“אם אני לא בטוח/ה ב-100%, אני לא נכנס/ת.”
זה נראה הגיוני, אבל זה בעצם מנגנון הגנה.
הקומבו הקלאסי: נמנע מול חרד
הנמנע אומר:
“תני לי מרחב.”
החרד אומר:
“אל תתרחק.”
ואז זה נהיה ריקוד:
הנמנע מתרחק, החרד רודף, הנמנע מתרחק עוד.
הנמנע מרגיש חנק.
החרד מרגיש נטישה.
שניהם סובלים, ושניהם חושבים שהבעיה היא “האופי” של השני.
אבל לפעמים זו דינמיקה של מערכות הגנה.
כתבה משלימה:
מתי נמנעות רגשית היא בעיה ומתי היא פשוט צורך במרחב?
מרחב בריא הוא:
- אני צריך זמן לעצמי, ואני חוזר
- אני יודע לדבר על זה
- אני לא נעלם בלי הסבר
נמנעות שמכאיבה היא:
- אני נעלם
- אני סוגר שיחות
- אני משאיר את הצד השני בערפל
- אני חוזר רק כשמתגעגעים אלי או כשנרגע הלחץ
ההבדל הוא תקשורת ועקביות.
איך יוצאים מנמנעות רגשית? 9 צעדים
1) לזהות את הרגע שבו הגוף נלחץ
הנמנע לא תמיד מרגיש פחד, הוא מרגיש “עצבים” או “רצון לברוח”.
ברגע שתופסים את הרגע הזה, אפשר לבחור אחרת.
2) להגיד את זה לפני שנעלמים
משפט שמציל קשרים:
“אני מתחיל/ה להרגיש מוצף/ת. אני צריך/ה שעה/יום כדי להירגע, ואני חוזר/ת לדבר.”
זה נותן מרחב בלי נטישה.
3) לקבוע זמן חזרה
מרחב בלי תאריך מרגיש לצד השני כמו נטישה.
מרחב עם זמן:
“נמשיך לדבר מחר בערב.”
זה עושה קסם.
4) ללמוד לדבר רגשות במילים פשוטות
לא צריך שירה.
מספיק:
- “אני לחוץ/ה”
- “קשה לי עם זה”
- “אני מפחד/ת לאבד חופש”
- “אני צריך/ה לאט”
5) להפסיק לחפש “סיבה חכמה לברוח”
המוח של נמנע ממציא:
“זה לא מתאים” בגלל שטויות, כדי להצדיק מרחק.
לפני שחותכים, שואלים:
האם זה באמת פגם או שזה פחד מקרבה?
6) לבנות גבולות שמגנים על החופש
נמנעים צריכים גבולות ברורים כדי להרגיש בטוח.
למשל:
- ערב אחד בשבוע זמן אישי
- לא להיות על הודעות 24/7
- מרחב מול המשפחה
כתבה משלימה:
7) לבחור בני זוג שיודעים לתת מרחב בלי להיעלב
זה חלק מהתאמה.
אם הצד השני תופס מרחב כבגידה, יהיה קשה.
8) לתרגל קרבה בהדרגה
קרבה היא שריר.
- שיחה עמוקה אחת בשבוע
- לפתוח משהו קטן
- לבקש משהו קטן
לא חייבים לקפוץ לבריכה בלי מים.
9) אם זה דפוס חזק - טיפול יכול לעבוד מצוין
כי נמנעות היא לרוב אסטרטגיה של מערכת עצבים.
וטיפול טוב מלמד אותה להרגיש בטוח בקרבה.
7 משפטים שמאפשרים מרחב בלי לפגוע
- “אני איתך, אני פשוט צריך/ה רגע.”
- “אני לא בורח/ת ממך, אני מתארגן/ת מבפנים.”
- “תן/י לי עד מחר, ואז נדבר.”
- “קשה לי עם שיחות ארוכות עכשיו, אפשר קצר ואז נחזור לזה?”
- “אני רוצה את הקשר הזה, רק בקצב שלי.”
- “אני צריך/ה חופש בתוך קשר, לא חופש מהקשר.”
- “בוא/י נבנה הסכמות שיתאימו לשנינו.”
שאלות נפוצות (FAQ)
נמנע/ת אומר שלא אוהבים?
לא. נמנעות אומרת שקשה לשאת קרבה לאורך זמן בלי להרגיש מוצף.
אפשר להיות עם נמנע/ת?
כן, אם יש מודעות, תקשורת, והסכמות. בלי זה, זה נהיה חם-קר ומתיש.
איך נמנע/ת יכול/ה להשתנות?
דרך זיהוי טריגרים, תקשורת לפני התרחקות, בניית גבולות בריאים, ותיקון אחרי ריב.
לסיום
נמנעות רגשית היא לא “אין לב”.
היא לב שמפחד.
וכשהפחד מקבל שפה, גבולות וביטחון,
קרבה מפסיקה להיות חנק ומתחילה להיות בית.
