תיקון כשיש שתיקה / ענישה בשקט
איך להתמודד עם “שקט” שלא מרגיע אלא פוצע, ואיך מחזירים תקשורת בלי לרדוף
פתיח קצר
יש שקט שהוא בריא:
מישהו מוצף, עוצר, נרגע, וחוזר.
ויש שקט שהוא עונש:
לא חוזרים, לא מדברים, לא מסבירים, רק משאירים אותך לבד עם הכאב.
הבעיה עם “ענישה בשקט” היא לא רק הריחוק.
הבעיה היא מה שהמוח שומע מתחת לזה:
“אם טעיתי, אני ננטש.”
“אין דרך לתקן פה.”
“אני לא חשוב/ה מספיק כדי שמישהו ידבר איתי.”
וזה אחד המקומות הכי כואבים ללב שבור.
כי אתה לא רק פגוע - אתה גם לבד בתוך הפגיעה.
1קודם כל: מה ההבדל בין הפסקה בריאה לשתיקה פוגעת
הפסקה בריאה (טיימאאוט)
- יש הודעה או משפט
- יש זמן מוגדר
- יש חזרה
- יש כוונה לתקן
- אין זמן
- אין הסבר
- אין חזרה
- ואם חוזרים, זה כאילו כלום לא קרה
- הם לא יודעים להתמודד עם קונפליקט
- הם מפחדים להתפרק, אז הם קופאים
- הם למדו בבית ששתיקה היא כוח
- הם מנסים לגרום לך לרדוף כדי להרגיש עליונות
- או שהם פשוט לא יודעים לתקן
- מכירה ברגש
- מבקשת בהירות
- מציבה גבול
- לא מתחננת
- “טיימאאוט תמיד עם זמן”
- “לא נעלמים בלי הודעה”
- “חוזרים לשיחה גם אם קצרה”
- חוזרת שוב ושוב
- מגיעה עם זלזול (“די לחפור”)
- משמשת להכניע אותך
- גורמת לך להרגיש שאת/ה הולך/ת על קליפות ביצים
- לא רודפים
- שולחים הודעה אחת נכונה
- מבקשים מסגרת לטיימאאוט
- קובעים הסכם חדש
- ואם זה דפוס של שליטה, שמים גבול אמיתי
דוגמה:
“אני מוצף. אני צריך שעה. אני חוזר ב-21:00.”
שתיקה פוגעת (עונש)
המוח מפרש את זה כאיום.
ולא משנה כמה אתה “הגיוני”, הגוף שלך ייכנס לדריכות.
2למה אנשים משתמשים בשתיקה כעונש
זה לא מצדיק את זה, אבל זה מסביר:
הנקודה החשובה:
גם אם הסיבה היא פחד ולא רוע, התוצאה עדיין פוגעת.
3מה השתיקה עושה למי שמקבל אותה
היא מפעילה 3 דברים:
1. חרדה: “איבדתי אותו”
2. אשמה: “זה בטח בגללי”
3. אובססיה: “מה עשיתי, מה אמרתי, איך מתקנים”
והדבר הכי קשה:
אתה מתחיל לבגוד בעצמך כדי להחזיר קשר.
מתנצל על דברים שלא עשית, מתחנן, או מתכווץ.
זה המקום שבו קשרים שוחקים נשמה.
4הטעות הכי נפוצה מול שתיקה: רדיפה
הודעות על הודעות:
“הכל טוב?”
“בוא נדבר”
“למה אתה עושה לי את זה”
“אתה יכול לפחות לענות”
זה מובן. אתה כואב.
אבל רדיפה בדרך כלל מחזקת את הדפוס:
הצד השני לומד ששקט נותן לו כוח.
5מה לעשות במקום רדיפה: הודעה אחת נכונה
הודעה אחת, קצרה, ברורה, עם גבול עדין.
דוגמה מעולה:
“אני רוצה לתקן ולדבר, אבל שתיקה כעונש לא עובדת לי. אם את/ה צריך/ה זמן, תגיד/י לי עד מתי. אני פה לשיחה כשנוכל לעשות את זה בכבוד.”
מה ההודעה עושה:
ואז: שקט.
אתה לא שולח עוד 12 הודעות.
6אם הוא/היא עונים: איך להפוך את זה לטיימאאוט בריא
אם יש תגובה כמו:
“אני צריך זמן.”
אתה מחזיר את זה למסגרת:
“סבבה. כמה זמן? שעה, עד הערב, עד מחר? חשוב לי שנחזור לדבר.”
אתה מלמד את הקשר:
מרחב כן, נטישה לא.
7אם אין תגובה: מה זה אומר ומה עושים
אם אין תגובה אחרי זמן סביר (תלוי בקשר, אבל לרוב 24-48 שעות בשלב הזה זה הרבה),
זו כבר לא “הפסקה”.
זו נטישה זמנית.
במקרה כזה, במקום לרדוף, עושים גבול ברור אחד:
“אני לא יכול/ה להיות בקשר שבו נעלמים בלי תקשורת. אם אתה רוצה לתקן, אני פה לשיחה. אם לא, אני צריך/ה להגן על עצמי.”
זה משפט קשה, אבל הוא מציל נפשות.
כי הוא מחזיר אותך לעצמך.
8השיחה שצריכה לקרות אחרי שתיקה
אם הצד השני חוזר, לא מעבירים הלאה כאילו כלום.
צריך לדבר על הדפוס, לא על האירוע.
הפורמט:
1. מה השתיקה גורמת לי להרגיש
2. למה אתה עושה את זה (מה קורה לך)
3. הסכם חדש
דוגמא:
“כשאתה נעלם, אני מרגיש נטוש ומאבד ביטחון. אני צריך שתכתוב ‘אני צריך זמן’ ותחזור בזמן מוגדר. מה קורה לך כשאתה שותק?”
ואז הסכם:
9מתי שתיקה היא דגל אדום גדול
אם השתיקה:
זה כבר לא תקשורת גרועה.
זה דפוס של שליטה.
קשר בריא יכול לבקש מרחב.
קשר לא בריא מעניש בשקט.
10תרגיל קצר לקורא עם לב שבור
תשאל את עצמך בכנות:
1. האם אני רודף כדי לא להיות לבד, או כי יש פה תיקון אמיתי?
2. האם השתיקה גורמת לי להקטין את עצמי?
3. מה הגבול שלי, בלי צעקות, רק אמת?
הגבול הוא לא אכזריות.
הוא חיבוק לעצמך.
## סיכום קצר
שתיקה יכולה להיות מרחב.
אבל כשהיא עונש, היא פגיעה באמון.
מה עושים:
כי אהבה לא אמורה לגרום לך להתחנן לנוכחות.
