בוגר + נמנע הוא צמד שיכול להיות מצוין, אבל גם מתסכל: הבוגר רוצה לבנות קשר עקבי, והנמנע רוצה קשר אבל נבהל מקרבה או מהגדרות. אם הנמנע הוא "שקט ובוגר" ולא נמנע קיצוני, הבוגר יכול לעזור לקשר להתייצב. אם הנמנע משתמש במרחק כדי להימנע ממחויבות, הבוגר ייתקע. כאן תביני את ההבדל ומה עושים.
מה זה בעצם "בוגר + נמנע"?
- הבוגר/ת יודע/ת לבנות קשר: עקביות, תקשורת, תכנון, כבוד, תיקון.
- הנמנע/ת אוהב/ת קשר, אבל צריך/ה מרחב, מתקשה עם לחץ רגשי, ולעיתים נבהל/ת כשהדברים נהיים רציניים מדי.
הדינמיקה:
הבוגר מזמין קרבה בצורה רגועה - הנמנע נפתח קצת - ואז כשיש ציפייה, הוא נסוג - הבוגר מנסה לשמור על קשר בלי לרדוף.
למה זה יכול להיות שילוב טוב?
כי הבוגר לא נכנס לפאניקה.
הוא יציב, לא נלחץ, וזה נותן לנמנע זמן.
ובמקביל, הנמנע יכול להכניס לקשר:
- עצמאות
- פחות דרמה
- מרחב בריא (כשזה באמת בריא)
# מה הם אומרים (והתרגום האמיתי)
הנמנע אומר: "אני צריך מרחב"
בריא אם: הוא עדיין עקבי - נפגש, מתכנן, יוזם, פשוט צריך זמן לבד.
דגל אדום אם: "מרחב" אומר בפועל היעלמות, חוסר תכנון, וחיים נפרדים.
הנמנע אומר: "אני לא אוהב הגדרות"
בריא אם: יש מחויבות במעשים גם בלי מילים גדולות.
דגל אדום אם: זו דרך להשאיר את הקשר פתוח לאופציות.
הבוגר אומר: "אני מכבד מרחב, אבל אני צריך עקביות"
זה המשפט שמחזיק את הצמד הזה.
הבוגר לא מתווכח על הצורך של הנמנע, אבל גם לא מוותר על המסגרת.
הבוגר אומר: "אני רוצה לדעת מה הצעד הבא"
בריא כי: הוא מבקש תנועה, לא מבקש אישור.
# איך זה נראה ביום-יום (כשזה טוב)
- יש קצב ברור של מפגשים
- יש יוזמה, גם אם מתונה
- הנמנע לא נעלם, רק "נושם"
- הבוגר לא רודף ולא נעלב מכל שקט
- יש שיחה קצרה כשמשהו משתנה
הפוטנציאל שלהם (0-10) והסיכון (0-10)
פוטנציאל: 7/10
פוטנציאל גבוה יחסית, אם הנמנע בוגר ומוכן ללמוד קרבה, והבוגר יודע לשים גבולות בלי דרמה.
סיכון: 6/10
הסיכון עולה אם הבוגר נהיה "סבלני מדי" ומאפשר אזור אפור, או אם הנמנע משתמש במרחק כמנגנון בריחה.
# מה צריך כדי שזה יעבוד (5 תנאים)
1להגדיר עקביות מינימלית
לא "כמה אתה אוהב אותי", אלא:
- כמה נפגשים
- האם קובעים מראש
- האם יש תכנון
משפט שעובד:
"לי מתאים שניפגש לפחות פעם-פעמיים בשבוע ושנקבע מראש."
2הנמנע חייב ללמוד לדבר במקום להיעלם
היעלמות היא הדגל האדום מספר 1.
משפט שמבקשים ממנו:
"אם אתה צריך מרחב, תגיד לי. אל תיעלם."
3הבוגר לא נכנס לתפקיד "המטפל"
בוגר לפעמים מרגיש שהוא יכול "לתקן" את הנמנע.
לא. הוא יכול להציב מסגרת ולראות אם הנמנע גדל לתוכה.
4לא להפוך כל קרבה לשיחה כבדה
נמנע נסוג כשיש עומס.
השיחות צריכות להיות קצרות ומעשיות.
5לבדוק התקדמות לאורך זמן
נמנע יכול להתקדם, אבל חייבים לראות שיפור:
יותר עקביות, יותר שילוב, יותר ביטחון.
# מה לעשות בפועל (תוכנית קצרה)
שבוע 1-2
- קובעים קצב מפגשים
- מודדים אם הוא עומד בזה
- נותנים מרחב בלי דרמה, אבל לא מאפשרים היעלמות
שבוע 3-4
- שיחה קצרה: "ככה אני מרגישה טוב בקשר" (מסגרת)
- בודקים אם הוא מתקרב או נסוג
שבוע 5-6
- אם אין תנועה, הבוגר מציב גבול ברור
# מתי לעצור (3 סימני אזהרה)
- 1. היעלמות חוזרת ("אני צריך מרחב" ואז שבוע שקט)
- 2. אין תנועה אחרי חודש-חודשיים של היכרות
- 3. כל בקשה למסגרת גורמת לו להתרחק או להאשים אותך ב"לחץ"
אם זה קורה, זה לא נמנע בוגר. זה הימנעות ממחויבות.
# איך זה נראה כשהצמד כן מצליח?
- הנמנע נשאר בקשר גם כשלא נוח לו
- הוא לומד להגיד "אני צריך יום לעצמי" במקום להיעלם
- הבוגר נשאר רגוע אבל מציב מסגרת
- יש תנועה טבעית: בלעדיות, שילוב, עתיד
