אמא מנהלת לי את החתונה: איך להפוך את זה לשותפות בריאה (בלי ריבים ובלי רגשות אשמה)

יש כלות שמרגישות שאמא שלהן לא רק עוזרת - היא מנהלת.

היא מחליטה, מתקשרת, סוגרת, משנה, מעירה, ונותנת תחושה שבלי שהיא תנהל הכל ייפול. לפעמים זה מגיע מאהבה ודאגה, ולפעמים זה מגיע מהרגל של שנים: אמא שמנהלת את הבית, את הילדים, את החיים. ופתאום החתונה נהיית עוד מקום שבו היא "על ההגה".

והבעיה היא לא רק החתונה.

כי כשאמא מנהלת את החתונה, הכלה מרגישה שהיא מאבדת את המקום שלה. ואז נוצרים שני קצוות:

• הכלה שותקת כדי לא לריב, ואז כועסת בפנים
• או שהכלה מתפוצצת, ואז יש דרמה, עלבון, ומתח במשפחה

במאמר הזה נבנה דרך שלישית: שותפות בריאה.

כזו שמכבדת את אמא, אבל מחזירה לך את ההובלה.

למה אמא מנהלת את החתונה? 6 סיבות נפוצות

1) היא מתרגשת ורוצה להיות משמעותית

אצל חלק מהאמהות חתונת הבת היא רגע שיא.

2) היא חוששת שתטעי

יש אמהות שחיות על "אני יודעת מה נכון". הן לא רעות, הן פשוט חרדות.

3) היא רוצה לכבד את המשפחה המורחבת

דודים, חברים, "מה יגידו". היא שומרת על כבוד המשפחה, לפעמים על חשבונך.

4) היא רגילה לקבל החלטות בבית

ואם לא עוצרים, זה ממשיך גם לחתונה.

5) כסף מעורב

אם ההורים משתתפים, היא מרגישה בעלות.

6) היא מתקשה לשחרר אותך

חתונה היא לא רק אירוע - היא פרידה מתקופה. אמא לפעמים נאחזת דרך שליטה.

עזרה מול ניהול: ההבדל שצריך לומר בקול

עזרה:

• "אני יכולה לעזור אם תרצי"
• מקבלת "לא"
• שואלת אותך קודם

ניהול:

• "כבר סגרתי"
• "ככה עושים"
• כועסת כשאת לא מסכימה
• מדברת בשם "אנחנו" במקום בשם "את"

המטרה היא לא להעליב אותה. המטרה היא להחזיר גבול.

כלל הזהב: אמא היא שותפה, את מנהלת

אמא יכולה להיות שותפה, אפילו משמעותית, אבל את צריכה להיות המנהלת.

משפט שמסדר בראש:

"אני לא לוקחת ממנה את המקום. אני מחזירה לעצמי את המקום."

איך הופכים את אמא לשותפה בריאה: שיטה ב-4 שלבים

שלב 1: מגדירים תפקידים מראש

הרבה ריבים נוצרים כי אין הגדרה.

לכן מגדירים מה אמא יכולה לנהל ומה את שומרת לעצמך.

דוגמה לתחומים שאמא יכולה לקחת:

• מתנות/חמסות/שקיות לאורחים
• סידורי משפחה, תיאום מול דודים
• לוגיסטיקה של הבית ביום החתונה
• עזרה בבחירת שירים משפחתיים
• תיאום תשלומים מסוימים אם זה מתאים

תחומים שכדאי להשאיר אצלך/אצלכם כזוג:

• רשימת מוזמנים סופית
• תקציב ותקרת תקציב
• סגנון החתונה
• החופה
• השמלה והלוק
• החלטות זוגיות בסיסיות

שלב 2: שיחת כוונה עם אמא (לפני שמתפוצצים)

השיחה צריכה להיות קצרה, רכה, ברורה.

תבנית שעובדת:

1. 1. הכרה בטוב
2. 2. גבול
3. 3. בקשה

דוגמה:

"אמא, אני יודעת שאת עושה המון ואני מעריכה את זה. חשוב לי שהחתונה תהיה שלנו ושאני ארגיש שאני מובילה. אני רוצה שתעזרי לי ב-X ו-Y, ושבשאר תתני לי להחליט. אם יש לך דעה, תגידי לי קודם ולא לספקים."

זה מכבד, אבל מחזיר שליטה.

שלב 3: כלל "לא מתקשרים לספקים בלי רשות"

זו נקודה קריטית. אם אמא מתקשרת לספקים, זה יוצר כאוס.

משפט ברור:

"אמא, אני מבקשת שלא מדברים עם ספקים בלי לעבור דרכי. זה מבלבל אותם ומלחיץ אותי."

ואז תכנית:

אם היא רוצה, היא מעבירה לך הודעה ואת מתקשרת.

שלב 4: גבול בזמן אמת

אם היא נכנסת שוב, לא מנהלים דיון. חוזרים על משפט קבוע.

משפטים טובים:

• "שמעתי אותך. אנחנו החלטנו אחרת."
• "אני לא חוזרת לנושא הזה."
• "זה חשוב לי, אני מבקשת שתכבדו."
• "אם יש משהו דחוף, דברי איתי מחר, לא עכשיו."

הסוד הוא עקביות, לא עוצמה.

מה עושים כשהיא נעלבת או מתחילה דרמה?

התגובה הנכונה היא לא להיכנס לאשמה.

שלושה שלבים:

1. 1. מאשרים רגש: "אני מבינה שנעלבת"
2. 2. חוזרים על הגבול: "ועדיין, ההחלטה שלנו"
3. 3. מסיימים יפה: "אני אוהבת אותך, נדבר אחר כך"

דוגמה:

"אני מבינה שזה מעליב. אני אוהבת אותך. ועדיין, אני צריכה להוביל את החתונה שלי. נדבר מחר כשנירגע."

זה מחזיק את הקשר בלי לוותר.

כסף של ההורים: איך מונעים ניהול דרך השתתפות

כאן צריך מסגרת ברורה מראש:

• כמה הם נותנים
• על מה זה מיועד
• האם זה עם תנאים או בלי
• מי מחליט על ההוצאות

משפט שמסדר:

"אנחנו מעריכים את העזרה. חשוב לנו להבין שזה בלי תנאים. אם יש תנאים, נחליט אם זה מתאים."

זה מונע את "אם אני משלמת, אני מחליטה".

אם את מרגישה אשמה: איך מתמודדים עם זה

הרבה כלות מרגישות אשמה כי הן רוצות אמא שמחה.

אבל האמת:

אם את לא מציבה גבול עכשיו, את מלמדת את הקשר ביניכן שבאירועים של החיים אמא מנהלת אותך.

גבול הוא לא חוסר אהבה. גבול הוא בגרות.

משפט פנימי שעוזר:

"אני יכולה לאהוב אותה וגם לבחור את עצמי."