אין דרך קלה לומר "אני רוצה להיפרד". אבל יש דרכים שגורמות לפחות נזק. מחקר של Sprecher, Zimmerman ו-Abrahams (2010) שבחן 200 סיפורי פרידה מצא שהאופן שבו הפרידה מנוהלת משפיע על ההתאוששות של שני הצדדים לאורך חודשים ואפילו שנים.
הכנה לפני השיחה
1
ודאו שזו באמת ההחלטה
אל תנהלו שיחת פרידה מתוך כעס רגעי, שכרות, או אחרי ריב. קחו כמה ימים של מחשבה שקולה. מחקר Baumeister (1993) הראה שהחלטות שמתקבלות במצב רגשי מוגבר מובילות ליותר חרטה.
2
בחרו זמן ומקום
פרטי, שקט, ובזמן שאין לחץ. לא לפני עבודה, לא בחג, לא בציבור. מחקר Sprecher (2010) מצא שפרידה במקום פרטי ונוח מאפשרת לשני הצדדים לעבד רגשות בלי מבוכה.
3
דעו מה אתם רוצים להגיד
לא צריך תסריט, אבל כן נקודות מפתח: למה, מה הרגשות שלכם, ומה אתם מציעים לגבי ההמשך. אל תעלו את כל התלונות מהעבר - זה לא הזמן.
במהלך השיחה
1
היו ישירים אבל רגישים
"אני צריך/ה לדבר איתך על משהו קשה. חשבתי על זה הרבה, ואני מרגיש/ה שאנחנו צריכים להיפרד." - לא לעטוף, לא לרמוז, אבל גם לא להיות אכזריים.
2
השתמשו בשפת "אני"
"אני מרגיש שאני לא מאושר/ת" במקום "את/ה גורם/ת לי להיות אומלל/ה". מחקר Gottman מצא ששפת "אני" מפחיתה התגוננות ומאפשרת שיחה פתוחה.
3
תנו מקום לרגשות
הצד השני יכעס, יבכה, ישאל שאלות, יבקש עוד סיכוי. תנו להם מקום. אל תמהרו, אל תברחו. מחקר Baumeister על "דוחה ונדחה" מצא שהצד שיוזם את הפרידה מרגיש אשם, והצד השני מרגיש חסר ערך - שניהם צריכים מרחב.
4
הימנעו ממשפטים הרסניים
אל תגידו "אף פעם לא אהבתי אותך" (שקר שפוגע). אל תגידו "תמצא/י מישהו טוב יותר" (מתנשא). אל תגידו "אנחנו יכולים להיות חברים" (לא עכשיו). מחקר Banks ועמיתיו (1987) מצא שמשפטי נחמה שנאמרים ברגע הפרידה נתפסים כלא כנים.
אחרי השיחה
תנו לשני הצדדים מרחב. אל תתקשרו "לבדוק אם הם בסדר" באותו ערב - זה מבלבל. סכמו דברים מעשיים (דירה, חפצים) ליום אחר. ומחקר Sbarra (2006) ממליץ על "ניתוק נקי" לתקופה של לפחות חודש - ללא קשר, ללא בדיקת רשתות, ללא שיחות.
מחקר של Collins ו-Gillath (2012) מצא שפרידות שנוהלו "בכבוד" - עם ישירות, רגישות ומקום לרגשות - הובילו להתאוששות מהירה יותר ב-40% בהשוואה לפרידות שנוהלו בצורה כאוטית.
