שום דבר לא יפריד ביננו/ חלק ט' -=סיפור שולט=-

רק שבן שישב ליד הנהג נפצע קשה והוא בתרדמה. התחלתי לבכות בטל'.. ואמא שלו הציעה
לי לבוא אליה הבית ושעוד מעט נסע לבית החולים.. ישר הרמתי טל' לאמא סיפרתי לה..
לקחתי תפלא' שלי ועפתי אליהם.. מאצלו בבית אני ואמא שלו נסענו לבית החולים.. לי לא
הסכימו להיכנס עדין רק לאמא שלו כןן..

היא נכנסה ואני בינתיים ישבתי בכיתי בחוץ התקשרתי לכולם לספר להם את מה שקרה.
סיימתי לדבר עם כולם ואז אמא שלו קראה לי להיכנס..

נכנסתי וראיתי את הנסיך שלי שוכב שם עם עיניים עצומות.. התקרבתי למיטה שלו והמשכתי
לבכות חיבקתי אותו חזק חזק ולא יכולתי להיפרד נישקתי אותו על השפתיים והמשכתי
לבכות.. ככה גם נרדמתי על ידו..כשהתעוררתי כולם כבר היו שם.. אמרתי לאמא שלו שאני
רוצה להמשיך להשאר לידו עד שיחלים והיא אמרה שמבחינתה אין בעיה השאלה מה אמא שלי
תגיד, מהר התקשרתי לאמא שלי סיפרתי לה והיא אישרה לי להשאר.. ככה נשארתי לידו שבוע
שלם עד שיצאתי לקנות לעצמי כוס שוקו מהמכונות בחוץ.. ושחזרתי בן כבר לא היה שם...

יצאתי מהחדר וראיתי את אמא שלו יושבת על אחד הכיסאות מאושרת שאלתי אותה מה קרה והיא
אמרה שבן התעורר רק שהוא לא זוכר כלום..שמחתי וכולי הייתי מאושרת אך טיפה מאוכזבת
שאולי בן לא זוכר אותי..עברו לי המחשבות האלה וניגשתי ישר לבן..

וכמו שחשבתי בן לא זכר אותי.. הוא אמר שהוא לא אוהב אפחת ושהוא לא מכיר אותי בכלל
יצאתי מחדרו בריצה ובבכי ולא שמתי לב והתנגשתי באחיו של בן, רן..

רן ראה שאני בוכה ושאל מה קרה.. סיפרתי לו שבן התעורר אבל הוא אינו זוכר אותי וכל
מה שהיה בינינו רן אמר שאין מה לעשות בינתיים כי בן לא זוכר הרבה דברים וכדי בשבילי
שאני יתחיל לשכוח אותו..רן ליווה אותי הבית ואמר שהוא ינסה לראות עם הרופאים מה
אפשר לעשות עם זיכרונו של בן..הודיתי לו ונכנסתי הבית.. עשיתי מקלחת מהירה והלכתי
לישון כשהתעוררתי החלטתי שאני יתחיל לנסות לשכוח את בן אך לא עזר.

עברו ימים שבועות חודש..בן התאושש לגמרי מהתאונה אך לא זכר דבר מעברו למרות שהיה
בטיפולים כמו שרן אמר לי (אך לא זכר אותי, והרופאים למרות זאת הציעו שיסתובב
במקומות שהיה בהם כדי להיזכר!!) קיצר הוא פשוט התחיל חיים חדשים, הייתה לו חברה
חדשה שלפי אורטל ורן זאת הייתה מקום הניחומים שלו.

ואני, אני נשארתי עם לב פצוע.. עדין מאוהבת בבן.

לאחר חודש הודיעו על מסיבה במקום על שפת הים, באותו מקום שבו אני ובן הכרנו. לא
רציתי בכלל ללכת לאותו מקום כי זה העלה בי את אותם זיכרונות עם בן ושהם אינם עכשיו
אבל אורטל שכנעה אותי ללכת..