האהבה הראשונה- חלק א'
היי.. אני בטי וזה בעצם הסיפור הראשון שאני כותבת, כמו שכבר הבנתם הסיפור שלי
יהיה בהמשכים וכל שבוע אני אכתוב. אני אשמח אם תשלחו לי תגובות, כי אם לא אני סתם
מתאמצת הרבה.
הסיפור הזה התחיל בערך לפני שנה ואפשר להגיד שהוא נמשך לו בצורה מסוימת עד עכשיו.
אפשר לומר שאם הייתם מכירים אותי לפני שנתיים לא הייתם מאמינים שאני אותו בן אדם
כיום, אומנם עברו רק שנתיים אבל בזמן הזה למדתי והבנתי (ואני מאוד מקווה שגם הפנמתי
מה שלא כל כך ניראה לי) הרבה דברים חדשים.
אז ככה הכל התחיל:
כבר בכיתה ח' החלטתי שאני חיבת להתחיל בחיים חדשים, החיים שהיו לי לא ריגשו אותי
והיו משעממים מאוד אמרתי לעצמי שאני חיבת להכיר חברים חדשים ולשנות את החיים שלי,
אם עוד לא הבנתם עד כיתה ח' הייתה ממש הילדה הטובה של אמא ואבא. בל"ג בעומר 2002
הכל השתנה.. אני והחבר'ה הלכנו לעשות מדורה במקום הקבוע "הקרוונים", שזה מקום שומם
כזה שאין בו כלום חוץ מחול, אני בכלל לא מבינה למה קוראים לו ככה אבל לא משנה. אפשר
להגיד שזה היה ה-ל"ג בעומר ששינה לי את החיים כמעט מקצה לקצה. הכרתי שם מישהו בשם
עמית, בדרך מוזרה כלשהי התחלנו להיות בקשר (קשר של ידידים) אבל כאן הסיפור מסתבך
הייתי ילדה כל כך טובה שלא ידעה להבחין בין הטוב לרע והידיד הזה והחברים שלו לא היו
האנשים שכדי להסתובב איתם הם היו "הפושעים של השכונה" וכבר בערך בחודש הראשון שנודע
להורים שלי שאני מסתובבת איתם הם אסרו עלי והתחילו להתנהג אלי בצורה שבחיים לא
התנהגו, הם התחילו לא לסמוך עלי ושטויות כאלה. לא הקשבתי להם אני אמרתי לעצמי שאני
חיבת את השינוי ופשוט עשיתי מה שבא לי.
דרך העמית הזה הכרתי המוןןןן אנשים, אני לא יגיד שכולם באמת היו כמו שההורים שלי
חשבו כי זה לא נכון הרוב היו אנשים באמת נפלאים. וכשאני אומרת נפלאים זה אומר
שהאהבה הראשונה שלי הייתה אחד מבניהם.
יהיה בהמשכים וכל שבוע אני אכתוב. אני אשמח אם תשלחו לי תגובות, כי אם לא אני סתם
מתאמצת הרבה.
הסיפור הזה התחיל בערך לפני שנה ואפשר להגיד שהוא נמשך לו בצורה מסוימת עד עכשיו.
אפשר לומר שאם הייתם מכירים אותי לפני שנתיים לא הייתם מאמינים שאני אותו בן אדם
כיום, אומנם עברו רק שנתיים אבל בזמן הזה למדתי והבנתי (ואני מאוד מקווה שגם הפנמתי
מה שלא כל כך ניראה לי) הרבה דברים חדשים.
אז ככה הכל התחיל:
כבר בכיתה ח' החלטתי שאני חיבת להתחיל בחיים חדשים, החיים שהיו לי לא ריגשו אותי
והיו משעממים מאוד אמרתי לעצמי שאני חיבת להכיר חברים חדשים ולשנות את החיים שלי,
אם עוד לא הבנתם עד כיתה ח' הייתה ממש הילדה הטובה של אמא ואבא. בל"ג בעומר 2002
הכל השתנה.. אני והחבר'ה הלכנו לעשות מדורה במקום הקבוע "הקרוונים", שזה מקום שומם
כזה שאין בו כלום חוץ מחול, אני בכלל לא מבינה למה קוראים לו ככה אבל לא משנה. אפשר
להגיד שזה היה ה-ל"ג בעומר ששינה לי את החיים כמעט מקצה לקצה. הכרתי שם מישהו בשם
עמית, בדרך מוזרה כלשהי התחלנו להיות בקשר (קשר של ידידים) אבל כאן הסיפור מסתבך
הייתי ילדה כל כך טובה שלא ידעה להבחין בין הטוב לרע והידיד הזה והחברים שלו לא היו
האנשים שכדי להסתובב איתם הם היו "הפושעים של השכונה" וכבר בערך בחודש הראשון שנודע
להורים שלי שאני מסתובבת איתם הם אסרו עלי והתחילו להתנהג אלי בצורה שבחיים לא
התנהגו, הם התחילו לא לסמוך עלי ושטויות כאלה. לא הקשבתי להם אני אמרתי לעצמי שאני
חיבת את השינוי ופשוט עשיתי מה שבא לי.
דרך העמית הזה הכרתי המוןןןן אנשים, אני לא יגיד שכולם באמת היו כמו שההורים שלי
חשבו כי זה לא נכון הרוב היו אנשים באמת נפלאים. וכשאני אומרת נפלאים זה אומר
שהאהבה הראשונה שלי הייתה אחד מבניהם.
✍️ הוסף תגובה