אהבתי הראשונה

הכרתי אותו דרך ידיד באותו רגע לא הבנתי שהוא אהבת חיי. כל יום כל החברים נפגשים
באמפי מדברים עושים קפוארה(הבנים) וצוחקים. בימים האלה התחלתי להרגיש משהו ממש ממש
חזק כלפיו הוא לא כל כך התיחס אלי כי היתי בת 14 והוא 17 והצורת מחשבה שלו היתה
שהוא לא יצא עם בת שאין לה עדין 16 שהוא אמר את זה לא לי כמובן אלה לכולם שיצא לנו
שיחה על זה אני מאוד נפגעתי. עבר מאז זמן שהמשכנו כולם להיפגש באותו מקום כל יום
ובזמן הזה הוא התחיל להתאהב בי ואני בו אבל המילה שלו מאותו יום על הגילאים היתה
יותר מידי חזקה כדי שהוא לא יעמוד בה והוא לא אמר לי כלום על מה שהוא מרגיש. ככה
עברה לה שנה, שנה של כל יום לראות את מי שאת אוהבת בלי לומר לו מחשש לדחייה מצידו
רק בגלל מה שהוא אמר באותו היום. כל יום איתו היה ממש חוויה הסיפור הזה עבר הרבה
אני רק מספרת בקיצור. אחרי שנה היתה לו יום הולדת הוא עשה אותה בכינרת שישי שבת
באותו זמן הוא לא יכל להחזיק את זה יותר ורצה לצעוק את זה שהוא אוהב אותי אבל לא
יכל כמה ימים אחר כך דיברנו סוף סוף הוא החליט שלא מעניינת אותו המילה שלו העיקר
להיות איתי ומאז אנחנו ביחד כבר חמישה חודשים. לפני חודש הוא התגייס לקרבי ואני כבר
לא רואה אותו כל יום כמו שהתרגלנו ומאוד קשה לי עם זה אבל אני יודעת שזה מכשול
לאהבה שלנו ואני יעמוד בו. כמה שאני מתגעגעת לימים האלה של האמפי אלה היו הימים הכי
מאושרים בחיים שלי למרות שלא הינו חברים לפחות היתי רואה אותו כל יום אני כל כך
אוהבת אותווווו הוא האהבה הראשונה שלי ואני בטוחה שגם האחרונה כי כמו שאני אוהבת
אותו עכשיו אני לא יוכל לאהוב כך אף פעם ואף אחד.

אני מאוד מקווה שנחזיק עוד הרבה זמן למרות הצבא.

אריאל אני אוהבת אותך...