האמת שהיתה כואב.. פעם...

בגלל מה שהיה אתמול אני נאלצת לספר משהו שהיה לפני יותר מ-5 חודשים.. משהו שלקח
לי כ"כ הרבה זמן להתגבר עליו.. משהו כואב.. משהו כייף.. משהו הכי הכי... כן.. היה
לי קשר

זה התחיל בטיול משצים מחוזי.. ידיד שלי הכיר לי אותו.. אמר לי.. אנה.. תכירי.. זה
חן.. אמרתי לו היי.. הוא חייך.. היה לו את החיוך הכי מקסים בעולם.. כשאני נזכרת
בזה.. אני נחנקת.. ואז מהר חוזרת לעצמי... בערב.. היה דיסקו.. היה נחמד.. רקדנו
הרבה.. לא ביחד... לא ליד.. דיברנו קצת.. יצא לי להגיד לו כמה פעמים שיש לו חיוך
יפה..ובאמת היה לו.. הכי יפה שיש...

הטיול עבר.. ולא ידעתי עליו כלום.. חוץ מיזה שהוא מקרית ים.. והוא לומד ברודמן (ז"א
לא הבצפר שלי..) ושהוא בגיל שלי.. זהו.. התחלתי לעשות כמה בירורים.. לא ממש הבנתי
למה היה לי את הדחף הזה.. לברר עליו.. :/ ביררתי.. חזר לו המחשב מהתיקון..
אייסיקיו.. הוא התחבר אלי.. התחלנו להתכתב.. אני זוכרת את זה.. כאילו זה היה
אתמול.. למרות.. שזה היה לפני 8 חודשים.. שאלתי אותו.. יש מישהי בתיכנון..? הוא אמר
לי.. "את".. התרגשתי.. גיליתי.. שחברה שלי.. ממש טובה.. דלוקה עליו.. ניסיתי
לוותר.. ניסיתי אפילו לרמוז לו עליה.. אבל זה לא נועד לקרות.. חברה שלי הבינה.. היא
חברה טובה.. היא הבינה...

הינו מתכתבים שעות.. אהבתי את זה.. פשוט להיות תקועה מול המחשב.. איתו..

התחלנו להיפגש.. הוא היה סקייטר.. היתי באה לרחבה שהוא וחברים שלו היו נוסעים בה..
היה כיף.. הוא ה-סקייטר.. הוא תותח.. הוא היה שונה מכל מה שהכרתי עד אז.. נפתחתי
לעולם אחר.. אחר.. זה התגלגל והתגלגל.. לא יכולתי יום בלי לראות אותו.. היתי רואה
אותו לפחות פעמיים שלוש בשבוע.. לא היתי מרוכזת.. הוא כל מה שהיה לי בראש.. אהבה..
היא דופקת חזק.. הכל..

ואכן.. הוא התחיל להגיד לי באייסיקיו.. שהוא אוהב אותי.. שמחתי.. אבל זה כבר לא היה
מספיק.. אמרתי לו.. שזה יהיה נחמד.. אם הוא יגיד לי בפנים שהוא אוהב אותי.. ואז..
בפורים.. זה קרה.. הוא לחש לי את זה באוזן.. בפעם הראשונה.. הוא אמר.. אנה.. אני
אוהב אותך.. אמרתי לו.. גם אני אוהבת אותך.. :) יום אחרי זה.. חברה הכי טובה שלי
ואני ישבנו ברחבה.. הם באו לנסוע.. אח"כ.. הלכנו לחבר שלו הביתה להתנחל.. חן אמר
שהוא רוצה לקנח את האף.. הוא הלך לשירותים.. אמרתי שאני הולכת לעזור לו.. אהמ אהמ..
סגרתי את הדלת.. נשענתי עליה.. ואמרתי כזה בצחוק כמו בסרטים.. עכשיו אתה שלי ורק
שלי.. בלב צחקתי.. ואז.. הוא תפס אותי.. הצמיד אותי אליו.. והדביק לי נשיקה..
אלוהים.. היתי הכי מאושרת באותו רגע.. מהשמיים וחזרה.. לא הייתי צריכה יותר מיזה..
תשאירו אותי לנצח בהרגשה הזאת של ההנאה.. בשירותים הצפופים עם הבנאדם שהכי אהבתי
באותו רגע.. הוא אמר שהוא אוהב אותי.. שוב.. ועוד פעם אחת..

יום למחרת.. היתה לחברה שלי מסיבה בבית.. וגם הוא בא.. הלכנו מאחורי הבית שלה..
נישקתי אותו.. אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושמה זין על כולם שיסתכלו כי אני לא
מתביישת בו כי אני אוהבת אותו הכי שבעולם...

יומיים אחרי זה.. נהינו חברים רשמית.. 5 ימים אחרי זה.. נפגשנו.. סתם לקחתי אותו
לחור מאחורי המתנ"ס ושם היתה הנשיקה הראשונה שלי.. ממש נשיקה נשיקה.. יומיים אחרי
זה.. הינו שבוע.. רשמתי לו ברכה כאילו שזה הסיפור אהבה שלנו.. מפה אין שומדבר מיוחד
לספר.. חוצמיזה.. שכל שניה פנויה שהיתה לי.. רציתי להיות איתו.. היה לי כ"כ טוב
איתו.. כ"כ אהבנו.. לפחות אני אהבתי.. כל רגע פנוי שהיה לי הרגשתי צורך להתקשר לחן
ולהגיד לו מה אני עושה ושאני פנויה ושאני רוצה לראות אותו..

היתה לי תחרות מהחוג ריקודים.. נפגשנו יום לפני שנסעתי לאילת.. לתחרות.. הוא אמר לי
"4 ימים אה..?" כאילו שלא נתראה 4 ימים.. אמרתי לו כן.. חשוב לציין שגם זה היה
במתנ"ס.. ואז רצתי לחזרות האחרונות שלי לפני הנסיעה.. 4 ימים בלי חן.. קשה.. כואב..
רע.. חרא אחד גדול...

חזרנו מאילת ב-1 באפריל.. עבדתי על חברה שלי בטלפון שחן נפרד ממני.. חח זה היה
מצחיק לאותו רגע.. באותו ערב.. כשחזרנו.. הופתעתי לראות עד כמה שזה אמיתי...
נפגשנו.. שוב במתנ"ס.. אני עם התיקים והכל.. עם מתנות לחן שלי.. שהיה שלי.. ואז הוא
נפרד ממני.. שם.. היה כ"כ כואב.. בכיתי.. לא יכולתי להתאפק.. כ"כ אהבתי אותו.. כ"כ
קשה לשחזר את החוויה הלא נעימה הזאת.. אני בנאדם הגיוני.. יודעת שכל דבר טוב ורע
נגמר באיזשהו שלב.. אבל למה כ"כ מוקדם? עד שהתחיל להיות טוב! גם היה לי את חן.. גם
בתחרות הארצית בריקודים הקבוצה שלנו זכתה מקום ראשון.. גם חופש.. מה עוד בנאדם
צריך? בגלל שאני ילדה עם "כבוד".. לא עם אגו.. אבל קצת כבוד יש לי.. וחרא לי..
אמרתי לו שגם אם הוא ירצה לא נחזור.. לא בזין שלי.. ככל שעבר יותר זמן.. ככה המחשבה
הזאת הלכה והתרחקה.. כ"כ רציתי לחזור.. הכי שבעולם.. גיליתי כמה אהבתי אותו..
יומיים היתי סגורה בחדר רק בכיתי.. אח"כ כבר פחות.. ופחות.. ופחות.. עכשיו אני כבר
לא בוכה.. למרות שאני רוצה.. כי זה היה כ"כ טוב.. כ"כ כואב.. אהבתי.. אני לא מאמינה
על עצמי.. לא ידעתי שאני יכולה להתמסר.. התמסרתי.. יותר מידי.. חודשיים הצקתי לו
באייסיקיו.. עד שהבנתי.. שאני גורמת לו לשנוא אותי.. כי היתי קרציה כזאת.. שאם היתי
מסתכלת מהצד היתי שונאת את עצמי.. ואני לא רוצה שהבנאדם שהכי אהבתי ישנא אותי!!
הפסקתי להציק.. הוא התחיל להשתנות.. במראה.. כבר לא נראה לי אותו סקייט פאנק..
שאהבתי.. שהכרתי.. הוא נראה לי כזה "סטייליסט" כמו כולם.. פעם היה עושה צמות
מאגניבות כאלה.. רצה לעשות ראסטות.. היה לו אפרו.. היה מיוחד.. עכשיו פנים וזה..
כמו כולם.. לא אותו אחד.. זה כואב לראות את הנשמה שלך משתנה לך מול העיניים.. בכל
זאת דיי סבלתי בשקט.. כמו ילדה קטנה בכיתי כשהוא הסתפר.. כמו מפגרת.. מישום מקום זה
בא עלי.. חשבתי שהוא השתנה באופי.. אבל.. עברו 5 חודשים כמעט מאז שאנחנו לא ביחד..
בתחילת הלימודים זה יהיה 5 בדיוק.. היה לי קשה.. הוא אמר שנישאר ידידים.. לא
נשארנו...

אתמול.. היה יומולדת לידיד שלי.. גם חן היה.. הוא התיחס אלי ממש טוב.. זה היה
נחמד.. גם אני היתי נחמדה.. ראיתי שבסופו של דבר אנחנו ידידים כמעט טובים אפילו..
זה עשה לי ממש טוב.. כי אני יודעת שאני כבר לא אוהבת אותו.. אבל היה לי כואב לדעת
שאנחנו עכשיו סתם.. שאנחנו כלום.. שהכל סתם הלך לפח.. כמו זבל.. מסתבר שלא.. אולי
מבחינתו אני סתם אחת.. מבחינתי הוא לא סתם אחד.. אנחנו ידידים.. אבל הוא ידיד
מיוחד.. זה נחמד.. :}

ובזכותו נהנתי אתמול הכי הרבה בעולם... כי זאת היתה הקלה לגלות שאנחנו לא סתם.. אני
כ"כ מקווה שהוא יקרא את הבלוג הזה.. אני כבר אדאג לזה.. חחח ושיבין.. שאני כבר לא
אוהבת אותו.. ושאני רואה אותו בתור ידיד ולא ידיד סתם.. כי הוא לא יכול להיות סתם..
אהבה אמיתית ראשונה היא אף פעם לא סתם.. אבל שלא יחיה בסרטים שאני רוצה אותו.....
כבר לא.. עברנו את זה.. אני לא יכולה לחיות בבועה 5 חודשים..

ולחשוב שאני עדיין זוכרת כל תאריך מה היה לנו בו וזה ומתי נפגשנו ומה הוא לבש ומה
אני לבשתי.. פאקין.. אבל... הכי חשוב שיש לי את הזיכרון.. ואני מקווה שגם לו יש..
כי זאת חוויה.. של פעם בחיים.. ; )