זה

זה התחיל לפני שנתיים, הייתי בת 15, עברתי לבית ספר חדש לכיתה ט', והוא היה
בכיתה י', אני לא ממש זוכרת איך הכרנו, אבל זה היה באיזשהו טיול. מאז היינו ידידים
בינוניים, לא הידידים הכי טובים ולא ממש מנותקים. דיברנו פה ושם. היו לנו הרבה
דברים משותפים, הרגשתי שהוא ממש הנפש התאומה שלי, והיה לי מאוד כיף לדבר איתו, ואני
חושבת שזה היה הדדי.

הוא תמיד היה קרוב, אכפתי, ואהבתי אותו מאוד. לא ידעתי איזו מין אהבה זאת, אבל זה
לא הפריע לי להמשיך לאהוב אותו.

הייתה לי חברה טובה, ממש אהבתי אותה, היינו מאוד שונות אבל היינו החברות הכי טובות
בעולם, אבל באותה התקופה כבר לא היינו ממש בקשר, מכול מיני סיבות. אז יום אחד אני
נכנסת לבית ספר במצב רוח מעולה, ואני רואה אותה שם,

"ממצב" שאלתי אותה,

"סבבה" היא אומרת לי "בדיוק חיפשתי אותך",

"קרה משהו?" שאלתי,

"את מכירה איזשהו מתן?"

"כן, למה?" הלב שלי התחיל לדפוק חזק, לא יודעת למה.

"אה...סתם...הוא דיבר איתי אתמול על איזושהי נועה, מסתבר שעלייך, שיגע לי ת'שכל
איתך" מה רציני?? יו...

"כן, יכול להיות." ניסיתי לא להראות את ההתלהבות, אבל יצא לי בטעות איזה חיוך
דבילי, לא יודעת למה...

"את יודעת" היא אומרת לי, "אנחנו חברים". הייתי בשוק טוטאלי, כול המצב רוח המעולה
ישר עבר לי...

"מה את רצינית?" ניסיתי להראות שמחה...

"כן" היא אומרת...

חיבקתי אותה ואיחלתי לה מזל טוב...

אחרי זה צעדתי לכיוון הכיתה עם מצב רוח הרוס...

לא ידעתי למה אני מרגישה ככה, הרי לא אהבתי אותו...אבל לא רציתי שהם יהיהו ביחד. הם
כל כך שונים. או שאולי זה היה משהו אחר...

בזמן שניסיתי להתגבר על החברות שלהם, איזה בחור אחד בשם אלי נדלק עליי ברצינות,
חיזר אחריי, בא כמעט כול יום לבית ספר שלי, הציע לי חברות כמה פעמים למרות שלא
הסכמתי, אבל הייתי גם דלוקה עליו, פתאום מתן יצא לי מהראש...

לא יודעת למה אבל מתן התנגד בכול תוקף על שיהיה משהו ביני לבין אלי, הוא נראה כאילו
שהוא...מקנא...נהנתי מזה...

אבל הסיפור עם אלי לא נמשך הרבה זמן. אמרו לי שיש לו חברה, האמנתי, זרקתי אותו
מהראש שלי ומהחיים שלי בתוספת ליטר דמעות, ואז התברר לי ששיקרו לי, אבל זה כבר לא
עניין אותי, כי חזרתי לעניין של מתן. התחלתי לשנוא את החברה שלי, ממש שנאתי אותה
כמו ש..כמו שאהבתי אותה...הבנתי שמה שאני מרגישה כלפי מתן זה אהבה...לקח לי זמן
לקלוט את זה, ועוד יותר הרבה זמן להודות בזה בפני עצמי...

בא חופש הגדול, נסעתי עם ההורים לחו''ל לחודש, והתגעגעתי אליו מוות, אבל הבטחתי
לעצמי שכשאני חוזרת אני לא יוצרת קשר איתו, אני צריכה לשכוח אותו, כי בכול זאת עינב
הייתה פעם חברה טובה מאוד שלי...

חזרתי...לא ראיתי אותו הרבה זמן...דיברתי איתו רק פעם אחת באייסי...הוא אמר שהוא
ועינב נפרדו כבר מזמן, ושהוא תמיד הרגיש אליי משהו, ולא ידע למה לא עשה כלום, אני
נתתי לו ברמזים להבין שאין מצב...אבל אהבתי אותו עוד יותר...

אחרי זה לא דיברתי איתו מלא זמן, ולא ראיתי אותו...הוא עבר לבית ספר אחר...

יום אחד הייתה מסיבה בעיר, ואצלנו זה עיר קטנה לכן כשיש מסיבה כולם באים. הלכתי
למסיבה כדי להרים קצת את מצב הרוח שלי...

אחרי כמה זמן של ריקודים מטורפים, יצאתי קצת החוצה לנשום אוויר צח ולהתאוורר קצת,
ומישהו חיבק אותי מאחורה, הרגשתי מין מתיקות כזאת, הסתובבתי וזה היה מתן.

"אני אוהב אותך" הוא אמר לי "תמיד אהבתי אותך, אני הייתי דפוק, לא יכולתי להודות
בזה, אבל אני כבר לא יכול, אני אוהב אותך ואני אוהב אותך תמיד, אין לך מושג כמה אני
אוהב אותך" אני נהייתי מאוד מבולבלת לא ידעתי מה להגיד, רק הסתכלתי עליו ושתקתי.
הוא חיבק אותי חזק חזק, קירב את ראשו לכיוון ראשי, את שפתיו אל שפתיי ונישק אותי,
נשיקה ארוכה והכי מהנה בחיים שלי, ולחש לי "אני אוהב אותך", ואני לחשתי לו בחזרה
"אני אוהבת אותך"...

היינו ביחד חצי שנה, אהבנו מאוד, לא רצינו להיפרד לעולם...

אבל יום אחד הוא בא אליי ואמר לי "אני צריך להגיד לך משהו שעשיתי ואני מאוד מאוד
מצטער עליו, אני דפוק ואני אידיוט"

"מה קרה" שאלתי אותו

"אני...אני...שכבתי עם מישהי...אבל לא התכוונתי, הייתי שיכור לגמריי, ואני בכלל לא
מכיר אותה, ואני ממש מצטער, ואני אוהב אותך" זאת הייתה מכה קשה מאוד.

"צא מפה" אמרתי "ואל תחזור יותר לעולם, תשכח מקיומי, אני שונאת אותך!".

הוא ניסה להגיד עוד משהו אבל לא הקשבתי לו הוצאתי אותו מהבית בכוח, ואז...ואז
התחלתי לבכות כמו שלא בכיתי מעולם...הייתי בדיכאון אמיתי...הרי אני כל כך אהבתי
אותו, למה הוא היה צריך לעשות לי את זה, אנחנו אף פעם לא שכבנו אבל הוא בעצמו אמר
לי שזה בסדר ושהוא יחכה לי עד שאני יהיה מוכנה...בכיתי הרבה...הוא ניסה לבקש ממני
סליחה בכול מיני דרכים אבל כלום לא עזר...

אחרי שלושה חודשים התפייסנו בתור ידידים, התקרבנו יותר ויותר, ושוב חזרנו להיות
חברים, אבל הפעם הכול היה יותר רציני ממשזה היה מקודם...זאת הייתה התקופה הכי יפה
של חיי...נשבענו בדם אפילו שתמיד נהיה ביחד לא משנה מה...

היינו מאושרים מאוד, היו לנו חלומות על עתיד, היו לנו תוכניות, אהבנו מאוד...

היינו ככה איזה שלושה חודשים.

ויום אחד הוא התקשר אליי בקול מוזר, "נועה, אני צריך לדבר איתך דחוף, זה משהו רציני
מאוד, את יכולה לבוא אליי עכשיו?", מיד הלכתי אליו, מאוד נבהלתי.

כנסתי אליו לחדר וראיתי אותו מדוכא מאוד, מפוחד, לא הבנתי מה קרה,התקרבתי אליו,
חיבקתי אותו, שאלתי מה קרה, היינו מחובקים והוא דיבר "אני אוהב אותך, אני כל כך
אוהב אותך, אני לא רוצה לאבד אותך, אני לא רוצה, אני אוהב אותך" ואפילו הזעיל דמעה.

"למה שתאבד אותי נשמה, אני תמיד אהיה איתך, אני אוהבת אותך" אמרתי.

"אנחנו חייבים להיפרד מתוקה שלי, אנחנו חייבים"

"אבל למה??"

דקה שלמה היה שקט, הוא הסתכל אליי ואמר "נועה...יש לי איידס".

אני הייתי בשוק אמיתי, לא יכולתי לדבר, התחלתי לבכות, חיבקתי אותו חזק חזק ואמרתי
שאני אוהבת אותו. הוא אמר שנדבק מזאת שבגד בי איתה, "זה כנראה המחיר שמשלמים על
בגידות" אמר...

"אני אוהבת אותך מתן" אמרתי בעודי נחנקת מדמעות.

"אנחנו חייבים להיפרד נועה, מתוקה"

"לא אנחנו לא!!"

"מה את רוצה להידבק ממני?? את לא מבינה שזה מחלה נוראית??"

"אני מעדיפה לחלות גם ושנהיה ביחד מאשר שניפרד"

"לא"

"כן, ומה עם שביעת דם, מה זה היה סתם??"

"ואיי...שביעת דם...שחכתי...את חייבת להיבדק נועה!!!"

"תקשיב לי מתן, אני אוהבת אותך, ו...אנחנו צריכים לשכב, אני חייבת להידבק ממך, כדי
שנוכל להיות ביחד בלי פחדים..."

"תגידי, איך את אומרת דבר כזה, מה את משוגעת???"

"אני אוהבת אותך"

"את לא מבינה שהמחלה הזאתי לכול החיים, זה לא יעבור לך תוך שבוע כמו שפעת, זה משהו
מפחיד לכול החיים!!! את תמותי מזה!!!"

"אני מעדיפה למות מזה אבל שאנחנו ביחד, מאשר למות מכאב על זה שנפרד"

"נועה, לא אל תגידי את זה, את תהיי בסדר, אני אני אמות עוד מאט כנראה...ואת...ואת
תתגברי, את חייבת..."

"לא!!!!!!!!!! אני אוהבת אותך, אני לא מוכנה לוותר עלייך!! שום מחלה שבעולם לא
תפריד בינינו, אתה בעצך אמרתה שאהבה שלנו חזקה מכול דבר!!"

"אהבה שלנו חזקה, ואני אוהב אותך לנצח, אבל אני הולך למות, ואת חייבת להישאר,
ובבקשה אל תדברי יותר שטויות כאלה ולכי להיבדק מחר"

"אני לא רוצה להיבדק, לא אכפת לי..."

"בבקשה, תעשי את זה"

"בסדר" אמרתי וידעתי מה אני הולכת לעשת...

לא הלכתי להיבדק...לא הייתי מוכנה לוותר עליו, אני אהבתי אותו יותר מדי, הייתי
מוכנה לקבל אותו אפילו עם מחלה נוראית כמו איידס...

לאחר יומיים באתי אליו הביתה, ואמרתי שיש לי איידס...הוא האמין...הוא חטף קריזה...

"לא!!לא!!תגידי לי בבקשה שזה לא נכון!!אני אידיוט!!אני אפס!!אעך יכולתי להדביק
אותך!!??איך!?לא!!אני מפגר" הוא צעק ובכה...

"תירגע מתן, אני אוהבת אותך, ואפילו אם התוצאות היו שליליות הייתי עושה הכול כדי
להידבק ממך"

"אבל למה??"

"כי אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך כל כך ששום מחלה שבעולם לא תפחיד אותי ולא
תרחיק אותי ממך"

"אני אידיוט" הוא בכה

"אני אוהבת אותך" גם אני בכיתי.

אחרי כמה ימים אני והוא שכבנו, ועכשיו אני יודעת בוודעות שיש לי את המחלה, ואני לא
מצטערת על זה, אני אוהבת אותו, ואני אוהב אותו תמיד.