מבט נוגע ללב.

זה התחיל בחורף,שנת 2004..

היה גשום.. ברחתי מטיפות הגשם וניכלאתי למבטו..

תמימותו עטפה אותי,חיממה את ליבי מהקור בחוץ.. מאז-הוא לא יוצא לי מהראש

מחשבות .. מי הוא? מה הוא?

עברו חודשיים .. הייתי שקועה במחשבות,שקועה בכאב גדול.. (כל מיני בעיות למינהן..).
הגיע תחילת האביב,הוא לבד ג'ינס של טי.אן.טי,חולצה לבנה ומעל ג'קט של קרוקר..

באותו יום.. שוב ניכאלתי למבטו.

אני מכירה את חברים שלו מצוין,אני מסתובבת איתם יום יום. הם תמיד מחבקים אותי
ורוצים שאני אשאר ואני רוצה לעלות לכיתה שלי אבל.. הם תופסים אותי.

יום אחד הוא בא.. בעט בחבר שלו בשיא הכוח ואמר "תן לה ללכת תפסיק להציק לה !" הייתי
המומה.. עמדתי שם כמו קונוס שחוסם את דרך ההולכים.. הוא ניכנס בדלת הכיתה שלו,הסתכל
לי בעיניים ושלח נשיקה. מאז אהבתי גברה.

הוא מרים אותי על הכתפיים,עוזר לי בהמון דברים.. עד שאמרתי לו הכל-שאני אוהבת
אותו,הוא פשוט עושה לי את זה.. הלכנו הביתה יחד,הוא הוציא מהכיס 300 שקל ואמר
"תיבחרי לך ג'ינס של לי קופר.. כי את הולכת לקבל אותו."

הייתי בשוק לא הפסקתי לצחוק זה נישמע כמו בדיחה,אבל לא,יום למחרת ניפגשנו בקניון
והוא רצה לקנות לי ג'ינס.. הוא כזה מותק..,

ניגמרה שנת הלימודים ובכך הסתיים הכל-אבל התגלה לי שזו רק התחלה של סיפור אהבה.
באותו יום הלכתי לים,חוף ראשון .. ישבתי עם חברות במסעדת 4 על 4.. ראיתי את חברים
שלו ושאלתי עליו "איפה הוא? הוא איתכם?" הוא עמוד בצד.. מפחד להיכנס לתוך בועות
הסבון שהתפזרו באוויר. התהלכתי לעברו ..פוצצתי בועת סבון עם היד ואמרתי "מפחד?" הוא
שאל "ממה? ממך?" "לא ממני.. מהמים,הסבון והג'יפה של הדשא" הוא ענה "לא! אני רק שומר
על הפלאפונים של כולם וממש לא בא לי להיכנס לתוך כל החרא הזה"

חבר שלו בא מאחורה והפיל אותי לתוך המים המלוכלכים "את רואה על מה אני מדבר" הוא
אמר. עניתי "זה לא חרא,זה כיף,זה ניקרא ל-ה-י-נ-ו-ת" הוא ענה "בחייך,יש דרכים אחרות
להנות.." הלכתי לחוף לשטוף רגליים קצת להשתחשך במים.. והוא בא ואמר "פני מלאך..
נקייה עכשיו?" עניתי "ברור" הוא חיבק אותי והלכנו לשבת בכיסאות.. חברים שלו באו
(שוב!) והחלו לסחוב אותי לתוך החול.. חברות שלי באו עזרו לי קצת קפצו עליהם הלכו
כולם מכות בזמן שאני מחייכת אליו והוא אליי.. ניגמר הערב,נסענו הביתה,נשיקה בלחי
ולהתראות.

חשבתי שזהו אני לא יראה אותו יותר,הוא עוזר את הביצפר -כאן זה ניגמר.

אבל לא ! ראיתי אותו במסיבה של חבר של חברה שלי,הוא היה כזה חמוד,כלם עישנו, רק
שנינו כמו זוג תמימים ישבנו בשקט,ישבנו כולם במעגל והנרגילה באמצע.. חברה שלי צעקה
"אתם כאלה מפגריםם" אמרתי "למה?" והיא ענתה "האהבה פורחת פה ואתם לא משקים אותה!!"
הוא הסתכל עליה במבט כעוס ואמר "מה שתגידי ! נופר אלל תתיחסי אליה"

עבר חודש.. ראיתי אותו בגן אחד בשכונה .. דיברנו ..ישבנו וצחקנו.. ומאז לא ראיתי
אותו יותר-אנחנו מדברים מידי פעם בטלפון,נישארתי מלאת אהבה, מחכה לו,מקווה לראות
אותו שוב,אומנם הוא גר לידי אבל זה לא כזה פשוט לראות אותו,

פופלרי הילד.. עסוק ! אני יושבת עכשיו וכותבת את הסיפור הזה... כמו ילדה בת 6,אבל
כואב לי,כואב לי לאבד אותו,מי יגן עליי בביצפר ? לאיזה מבט אני אכלא ביום גשום? אלו
שאלות חסרות תשובה..