חבר ילדות שלי--->אני אוהבת אותך!!!

אז ככה הסיפור שלי לא מסובך ולא ורוד ולא שחור...סיפור אכזבה אבל סיפור שעוד לא
נגמר..!!!

אני מאוהבת בבן של חברים של ההורים שלי...גדלנו ביחד..ואנחנו מכירים מגיל 5 אני כבר
בת 13 והוא בן 16.5 אני תמיד באה אליהם {עם ההורים שלי} ואני מתה שהוא ידבר איתי..

הוא לא מדבר איתי בכלל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! פעם שהיינו קטנים הוא היה אוהב
אותי...ממש שהיינו קטנים הייתי בת 7 והוא בן10.5 תמיד ההורים שלי היו אומרים לי
שאנחנו נגדל אנחנו נתחתן ואני זוכרת את זה...היינו ביחד בקייטנות ישנו ביחד והכל
הוא היה אוהב אותי שהוא היה קטן מה הוא היה מבין???היום שגדלנו ולא ראיתי אותו 3
שנים אני חושבת ושגדלתי ושוב ההורים שלנו ניהיו דבק אחד בשני..זה היה מאוחר מידי
אני הייתי בת 11 הוא היה בן 14.5 יום אחד הייתי אצלם אמא שלו ואמא שלי הלכו ואני לא
הרגשתי טוב בגרוש!!היו לי כאבי בטן שבחיים לא היו לי..אני הוא אחותו ואחיו היינו
בבית אחיו גדול ממנו בשנה ואחותו גדולה ממני בשנה..אחיו אמר לי בואי אני יקח אותך
אליהם ונראה מה נעשה הוא היה חמוד אליי!!! ואז הוא אמר לו {זה שאני אוהבת} עזוב אני
יקח אותה..אני זוכרת היה לו כובע והיה לילה והיה קר היה לו עגיל בגבע ויש לו עניים
כחולות אני זוכרת הייתי אוהבת אותו לא {כמו היום אבל הייתי אוהבת אותו } וכנראה
שעדיין מה שהוא הרגיש שהיינו קטנים עדיין הוא הרגיש באותה תקופה..שהלכנו ולא מצאנו
את ההורים שלו עלינו אליו הביתה והוא נתן לי תרופה והתחלנו לצחוק וזה היה כאילו
שיחקנו רופא וחולה...היום שאני גדולה וכבר שלוש שניים חייה עם האהבה שלי אליו אני
גודלת ובאותו זמן גם הוא גודל ניהיה גבר...הייו לי הרבה חברים וכאלה שממש אהבתי
ושהיית רואה אותו הייתי שוחכת מהכל!!!!!!!!! היום יש לו חברה ואני יודעת שלא יהיה
לי איתו סיכוי אין מצב שאני אומרת לו מה אני מרגישה...כי בסה"כ הוא רואה אותי כמו
אחותו...אי אפשר לדעת מה יהיה או שנתחתן כמו שההורים שלי אמרו או שאני יסבול כל
החיים מאהבה אליו!!!