Angel פרק 11

לין הייתה קודחת מחום. היא הייתה כל כך טובה, ולפתע הרוע שלט עליה. הגוף שלה לא
היה רגיל למעברים חדים שכאלה, ולכן היא נהייתה חולה מאוד. אנג'ל לא ידעה מזה. היא
המשיכה לשבת בשיעור, חושבת על השיחה, יותר נכון- הניסיון לשיחה- עם רועי.

היא זוכרת שהוא ישב על המדרגות, ונראה עצוב מאוד.

היא התקרבה אליו בהיסוס, והתיישבה על ידו.

"היי." היא אמרה לו.

"אה... מה... אני..." הוא גמגם.

"סתם... נראית לי עצוב. מה קרה?"

"את סתם באת לצחוק עלי." הוא קם. "אה... אני... אני לא טיפש. ביי." הוא ברח.

אנג'ל הייתה המומה. "טוב בעצם... טבעי שהוא יגיב ככה..." היא אמרה לעצמה. פתאום היא
שמעה קולות של מהומה, וביניהם ילדה קוראת: "לין התעלפה!"

היא הסתובבה וראתה את אחותה שוכבת על הרצפה.

"אנג'ל." קראה המורה. "עיניים אלי בבקשה. אני רואה שאת לא מקשיבה." אנג'ל הסתכלה על
המורה ביאוש.

"אדם וחברו." אמרה המורה. "צריכים להוכיר ולהעריך זה את זה..."

לאנג'ל לא היה כוח להקשיב לשטויות של המורה. היא חשבה כל הזמן מה קורה עם אחותה.

_

אביה של לין עזב את אמן במיוחד בשביל לקחת את לין מבית הספר, לבדיקות בבית החולים.
אנג'ל יצאה לשתות, ואז ראתה את אביה.

"אבא!!!" היא קראה, ורצה בשביל לחבק אותו, אבל אז ראתה אותו מחזיק את לין, שמרוב
חיוורון נראתה מפחידה ממש. "אבא! מה אתה עושה פה? מה קרה ללין?"

"שום דבר." אמר לה אביה. "תחזרי עכשיו לכתה."

"לא! אני רוצה לדעת למה אתה פה, ומה קורה עם לין ואמא!"

"לא אנג'ל. אני דורש ממך לחזור לכתה."

"אבל..."

"אני אומר לך לחזור לכתה." הוא חזר על דבריו בכעס. אנג'ל השפילה את מבטה, וחזרה
לכיתה מושפלת. אפילו לשתות היא שכחה...

אביה נאנח, נכנס עם לין למכונית והסיע אותה לבית החולים.

בינתיים הגיעה ההפסקה. 'אני חייבת להתקרב אליו.' אמרה לעצמה אנג'ל.

היא התקרבה לאט לאט לרועי, שאכל את הסנדוויץ' שלו, שישב בודד על הגדר.

היא התיישבה על ידו. "מה את רוצה ממני?" הוא שאל בפה מלא. "מה את רוצה להשיג ממני."

"כלום." אנג'ל נאנחה. "פשוט נראה לי... יש לי בעיות, ואני רוצה לדבר עם מישהו. ואתה
נראה לי נער מבין וחכם, אבל אם אתה לא רוצה, לא צריך..."

"רגע." הוא תפס בידה. "אממ... איזה בעיות יש לך?"

אנג'ל התיישבה מרוצה על הגדר, וסיפרה לו על אמה החולה, על לין שמתחילה להתייחס אליה
מגעיל פתאום, ועל זה שהיא לוקחת לה את תומאס.

"וואו... לא ידעתי שזה קורה לך. את נראית טוב משזה יקרה לך."

"זה שאני יפה זה לא אומר שאין לי בעיות." שיחקה אנג'ל בשערה, והסתכלה בעיניו של
רועי. "עכשיו אתה מבין? לא רציתי להשיג ממך שום דבר. רק רציתי לדבר איתך, ולספר לך
את הבעיות שלי." באמת אנג'ל הרגישה כך, שהיא חייבת לפרוק את כל העצב שלה ולספר
למישהו.

"אני... הבעיות שלי..." שיחק רועי בידיו. "אבל אל תגלי לאף אחד. תשבעי."

"אני נשבעת." אנג'ל נשבעה.

"אמא שלי גם חולה מאוד. יש לה אסטמה קשה וקוצר נשימה. אין לנו כסף ו... אבא שלי עזב
את הבית, והוא לא רוצה לעזור לנו. אני עובד בחנות גלידה בשביל שיהיה לנו כסף. אני
מבשל לה את האוכל, ועובד גם בערבים. ואני לא ישן בכלל. אולי פעם ביומיים."

"בגלל זה אתה תמיד נראה תשוש." הבינה אנג'ל. "אבל איך מסכימים לך לעבוד? הרי אתה
קטין."

"אני מחליף את אמא שלי. ואם היא לא תחזור תוך שבועיים, הבוס ימצא עובדת אחרת,
במקומה, במקומי..."

"זה מזכיר לי בדיוק את אנטון בספר פצפונת ואנטון." חייכה אליו אנג'ל. היא ראתה שהוא
עצוב, אז ליטפה את כתפו ואמרה לו: "אל תדאג... הכל יהיה בסדר..."

רועי סובב את ראשו אל אנג'ל. הוא הביט בה בעיני הדבש שלו, ולמרות שיער השטני שלו
שהסתיר את העיניים שלו, ראו בעיניו מבט של קרבה...

המשך יבוא...