ברגע

תמיד היו לי תחושות בטן ובדרך כלל הייתי פועלת לפיהן.

האמנתי בזה, בעולם שלנו צריך משהו להאמין בו ואני האמנתי תמיד שהתחושות שלי נכונות.
צדקתי, בדרך כלל צדקתי.

אבל כשנתקע לי משהו בראש כמו להשיג אותך ולא משנה שיתהפך העולם, אז אני מתעלמת
מהאותות, מהסימנים ומהתחושות שלי.

בעצם, כשחושבים אחורה, תמיד זה התחיל ברגל שמאל, הפעם הראשונה שנפגשנו כשבכלל לא
התייחסתי לקיומך, הריב הגדול שהיה בינינו בגלל מיכל, חברתך אז, ואחרי שנה וחצי של
התקררות ושבועיים של התקרבות, הצלחנו שוב לפוצץ את הכל.

רציתי אותך מאוד, בחלומות הכי פרועים שלי לא האמנתי שתרצה בחורה כמוני, כי מה יש בי
שאין באחרות ואפילו ובדרך כלל לאחרות יש הרבה יותר מה להציע ממני.

ומכולן רצית אותי, כמובן שלא רק אותי ולא חתמנו או ענדנו טבעות, אבל עדיין, בחור
כמוך מסתכל לכיוון שלי, בחור כמוך מתעניין בי.

אני רומנטית, תמיד הייתי, התפללתי בסתר ליבי שתתאהב בי.

אז סידרנו הכל ובאתי לביתך.

הוריך היו בבית מברכים אותי לשלום בכאלו חום וידידות, שתהיתי האם הם נותנים לכל
בחורה שאתה מביא יחס שכזה.

הכנסת אותי לחדרך ואף על פי ששנינו ידענו מה הולך לקרות, החלטתי לתת לך לזוז בקצב
שלך, מנגיעה, לליטוף, לחיבוק וכן הלאה...

אז כבר לא יכולתי יותר כי השפתיים האלו שלך משגעות אותי והנה אני תופסת אותך,
שפתייך בין שפתיי והן מתוקות, חמות ומזמינות, מזמינות כל כך עד שאני טובעת בהן.

ואני לא יודעת מה קרה, אולי זה לא מצא חן בעיניך, אולי, אלוהים יודע...

שמת לך סוף מהיר, קורע אותי מן המתיקות שעטפה אותי, מהבועה הורודה שריחפתי בה.

למה תחושות בטן?

כי מאתמול אני מרגישה אבן על הלב, דקירות בבטן, קיבלתי חום ומחזור לכבוד בואי
אלייך, והסרט של היום בערב ששיבש לנו את התוכניות.

היו סימנים בכל מקום וגם ידעתי שאני לא צריכה להפגע, אבל אני שונאת כשאומרים לי לא.

הסירוב הזה, הדחייה שלך ממני, גורמת לי להפוך לשבלול, להתכנס בתוך עצמי ולהפגע, כי
ככה אני.

אז הלכתי אחריך לחפש קצת חום ואהבה, מישהו שיחבק אותי ויינשק.

ומצאתי מה שלא רציתי למצוא.

שוב קיבלתי את מה שרציתי מהבחור הלא נכון ושוב בלבלתי את עצמי ואת כולם.

בלילה אחד הרסתי כל כך הרבה דברים שבניתי, בלילה אחד הרגשתי הכי רע שהרגשתי.

ברגע אחד של רצון להרגיש נאהבת ואהובה, ברגע אחד של איבוד דעת ומחשבה, זה מה שקרה.

עוד לא התמוטט העולם וזה אפילו לא קרוב לסופו, אף אחד לא מת וכולם ימשיכו את חייהם
כרגיל, אבל אצלי, משהו בליבי נסדק, התפורר ונשבר, ישנו עוד קרע שצריך להסגר.

זה לא מכתב אהבה, זה מה שאני מרגישה בתוכי שמתפוצץ לקצות אצבעותיי ונכתב.