אהבה ראשונה- שאף פעם לא הוגשמה...

אהבה הראשונה שלי היתה הכי פה בעולם, אך גם הכי כואבת..

הגיע החופש הגדול ונפגשתי מחדש עם ילד שלא ראיתי המון זמן, אותו הילד היה אחד
מאיתנו, אחד מכל החברה למשך 7 שנים בהם גר בשכונה שלי...

כשהוא הוא היה בן 13 הוא עזב..לעיר אחרת...ומאז כל פעם בא לבקר, בזמן בו היינו
ידידים וחברים טובים , לא הסתכלתי אליו בצורה שונה, הוא היה כמו כל אחד מחברי.

אך באותו החופש לפני שנתיים כשהוא בא שוב לבקר,הכול השתנה

ראיתי בו את הילד הכי יפה ומקסים שקיים...הוא היה הכול בשבילי!

הוא ילד שיש לו סיפור חיים דיי מסובך, ואיך שהוא תמיד רציתי להגיע אליו, להיות
קרובה אליו, לאהוב אותו ושיואהב אותי חזרה...

אותו הילד הוא זה שגרם לי להתאהב בו, באותם ימים שהוא שהה פה הוא התייחס אלי..בכזאת
צורה שונה...

חיבק אותי, היינו יושבים מדברים, והרגשתי שקורה לו בדיוק מה שקורה לי...

הוא היה האיש שהיה הכי אכפת לי ממנו בעולם..ברגע אחד הוא יכל לגרום לי להיות הילדה
הכי מאושרת בעולם וברגע שני לגרום לי להכנס לעצב נורא...ולבכי ודמעות שלא נפסקו...

כעבור שלושה ימים , דרך משחק ששיחקנו התוודתי במה שהרגשתי כלפיו...הוא היה דיי
מופתע ולא ציפה לזה...אך מיד אמר שיש לו חברה.

למרות שדיברתי איתו לאחר מכן ואמרתי לו שאני רוצה שנמשיך להיות ידידים, למרות הכול
ושאני לא רוצה שיתייחס אלי עכשיו באופן שונה והוא אמר שהוא לא רואה כאן שום בעיה
...ושאין לי מה לגאוג שום דבר כאן לא ישתנה- אך הכול השתנה.

הוא התחיל להתנהג שונה...ואני המשכתי לאהוב אותו למרות שידעתי שהוא לא אוהב אותי...

לפעמים הוא היה מגיע ושם פעם מראה לי שכן, שיש מצב שנהיה ביחד

ואני שוב הייתי נופלבת בזה...ואז כשהוא היה נוסע שוב הביתה הייתי יושבת ובוכה.

הטעות הגדולה שלי היא שלא לקחתי לי זמן, המשכתי להתקשר אליו, להפגש איתו ולחשוב
שברגע שאני ארצה אני יפסיק לאהוב אותו...

וכשהבנתי שזאת טעות כבר היה מאוחר מידי אהבתי אותו יותר מידי...

אז לאחר שנה וקצת שאהבתי אותו בצורה אובססיבית...ולא הפסקתי לחשבוה אליו לדקה,
החלטתי שזה חייב להפסק!

ביקשתי ממנו לבוא לכאן...ואמרתי לו שאני חייבת לדבר איתו

ברגע שהוא בא, סיפרתי לו שאני אוהבת אותו

ושאלתי אותו אם יש מצב שהיה בנינו משהו- הוא אמר שלא!

שתמיד היינו ידידים טובים...והא רוצה שזה ישאר ככה.

למרות שזה היה לי קשה, ביקשתי ממנו שלא יבוא לכאן למשך כמה חודשים.

הייתי חייבת לקחת ממנו פסק זמן, בלי לחשוב אליו, בלי לדבר איתו ובטח שבלי לראות
אותו!

עכשיו שידעתי שאין מצב שהיה בנינו כלום-הייתי חייבת להפסיק לאהוב אותו.

לא התראינו באותם שלושה חודשים,מחקתי את השם שלו מהזיכרון ובכלל מהחיים שלי.

לאחר 4 חודשים כשראיתי אותו שוב...שמחתי לגלות

שאותה אהבה שחשתי כלפיו התמוגגה...ועברה.

לפני כמה חודשים, ישבנו ודיברנו ...

סיפרתי לו על כל מה שעבר עלי באותו הזמן ועל האהבה הגדולה שהייתה לי אליו והופתעתי
לגלות שלא טעיתי..אכן צדקתי

הוא אהב אותי, בהתחלה כשהרגשתי שיש לו אלי משהו, אכן היה לו

ולמרות שהוא ידע שאני אוהבת אותו הוא העדיף שלא נעשה עם זה כלום כי הוא פחד שבסוף
זה יגמר ונפסיד את החברות הטובה שיש בנינו...

עכשיו אני דיי מצטערת, הייתי צרכיה להתעקש, לספר לו באותו הזמן...ולא דרך משחק אלה
בכל הרצינות.

לבוא ולהגיד לו ולשמוע את התגובה שלו, כי בסך הכול זה משהו ששנינו הפסדנו, אף פעם
לא נוכל לדעת מה יכול היה להיות בנינו..

מאז היו לי עוד כמה חברים...פה ושם..

אך עדין לא הרגשתי לאף אחד מהם מה שהרגשתי כלפיו..את אותה האהבה, ואני מקווה שהיא
תגיע כי אם אז היא הייתה כזאת יפה, כשהיא הייתה חד צדדית מעניין איך היא תהיה כשהיא
תהיה דו צדדית...ואותו אחד שאני יואהב בלי גבולות יואהב אותי בחזרה...

אך תמיד יש בי את המחשבה שלאותה האהבה היה את אותו הטעם רק כי היא הייתה חד
צדדית...ואם היה בנינו משהו היא היתה נגמרת הרבה יותר מהר....ולא היתה כזאת חזקה..

אך זה משהו שאף פעם לא היה לי תשובה אליו....

מה שכן את הלקח שלי למדתי...

באותו הרגה שאני מתחילה להרגיש משהו למישהו,אני מספרץ לו

ומבררת איפה אני עומדת, כי אני ממש לא רוצה לחזור על אותה טעות!

שלכם ...שירן