חברות הכי טובות...פרק ט' (לפני אחרון)!
עברו שבועיים והגיע היום של המסיבה של סמנטה. הייתי מוכנה יותר מתמיד. סיפרתי את
התלתלים הארוכים והיבשים שלי למדורג וקניתי בגדים חדשים: חצאית ג'ינס קצרה ( לא
החצאית שלבשתי כשפגשנו לראשונה את מארק), וחולצה חשופה בצבע כחול לבן.
הייתי בדרך לסמנטה ופתאום פגשתי את דילן. הוא נראה זוועה. העיניים שלו היו אדומות
ונפוחות והפנים שלו היו אדומות.
" דילן אלוהים ישמור, מה קרה לך?" שאלתי אותו.
" כלום" הוא ענה".
"למראה הזה אתה קורא כלום?" התרגזתי.
" ניקול עזבי אותי, אכלתי משהו מקולקל".
לא שאלתי יותר כי הכרתי את דילן יותר טוב כדי להבין שמשהו לא בסדר. החלטתי לא לשאול
כלום כי הוא אדם שמתרגז מהר במיוחד במצבים כאלה. המשכנו ללכת ונכנסנו לבית של
סמנטה.
כל הבנים הסתכלו אליי במבט שמארק הסתכל אליי כשראה אותי פעם הראשונה. גם עכשיו הוא
הסתכל ככה.
כשסמנטה ראתה אותי הדבר הראשון שאמרה לי וזה העלה לי את מצב הרוח הוא, שהיא ומארק
נפרדו.
נורא שמחתי ואפילו לא טרחתי לשאול למה, זה פשוט לא עניין אותי העיקר שהם נפרדו.
פתאום הרגשתי שמשהו מחבק אותי מאחור, הסתובבתי וראיתי את מארק.
" סליחה?????!!!! באיזו זכות אתה מחבק אותי ובכלל נוגע בי בלי רשותי" צעקתי
" סתם.... ככה התחשק לי" הוא חייך.
" מי אתה חושב שאתה שתחבק אותי כי התחשק לך" הפעם הייתי זועמת.
" מארק" הוא ענה לי בחיוך מעצבן עוד יותר מהקודם.
לא היה לי כוח להמשיך להתעסק איתו, אז הסתובבתי והלכתי מהמקום.
רקדתי השתוללתי ומה רק לא עשיתי ומארק תמיד הסתכל עליי.
זהו נמאס לי ממנו עכשיו אני הולכת לברר איתו את העניינים חשבתי לעצמי.
"מארק" קראתי לו.
" כן נשמה" הוא ענה.
איכס הוא קרה לי נשמה, גועל נפש, חשבתי לעצמי.
" אנחנו הולכים לדבר איתך שיחה ארוכה ורצינית" אמרתי.
" בכיף" הוא ענה.
יצאנו לגינה והתיישבנו על הספסל.
" תגיד לא נמאס לך להציק לי?" פתחתי בשיחה.
" מה זאת אומרת?" הוא עשה את עצמו מטומטם".
" זאת אומרת שלא יודעת מה בקשר אלייך אבל לי נמאס שאתה עוקב אחריי כל הזמן, עוקב
אחרי כל תנועה שאני עושה, אחרי כל משפט שאני אומרת" כעסתי.
" אני עוקב אחרייך?" הוא שאל.
" נו באמת, תעשה לי טובה ותפסיק להיות מטומטם, אני מדברת איתך ברצינות" אמרתי לו.
" אוקיי, את רוצה רצינות את תקבלי רצינות!" הוא נשמע רציני.
" סוף כל סוף" עניתי.
" אז ככה: מהפעם הראשונה שראיתי אותך אז בקניון אני לא מפסיק לחשוב אלייך. את לא
יוצאת לי מהראש, ניסיתי כבר כמה פעמים לרדת ממך אבל לא הצלחתי. כל הזמן את דוחה
אותי וזה נמאס עליי כבר. את תהיי חברה שלי בכל מחיר!" הוא נשמע מפחיד.
" כן בטח בכל מחיר" צחקתי.
פתאום הוא משך אותי עליו וניסה לנשק אותי בכוח. אני מרוב הלם ופתאומיות לא ידעתי מה
לעשות ויצא ככה שהכנסתי לו סטירה של ממש.
" מה אתה עושה יא בהמה?!" צעקתי.
" אמרתי לך שתהיי שלי בכל מחיר" הוא אמר.
" אני בחיים, אבל בחיים לא יהיה חברה שלך. מארק ג'קסון אני מתהבת אותך בכל נשמתי.
מהרגע הראשון אני שונאת אותך. אתה דוחה אותי ומגעיל אותי. אין בך טיפת טוב, אתה בן
אדם רע וצבוע!
נצלן, רודף שמלות, מגעיל וווו......" הייתי רותחת מזעם.
" כלבה" הוא צעק.
" כלבה תקרא למישהי אחרת, לא לי, בחיים אני לא יהיה חברה שלך" חזרתי על המילים שלי,
וברחתי משם.
" אני עוד יתנקם בך על זה ניקול" הוא אמר.
יום למחרת כל האנשים שהכרתי פתאום הפסיקו לדבר איתי...
פרק הבא...אחרון!
התלתלים הארוכים והיבשים שלי למדורג וקניתי בגדים חדשים: חצאית ג'ינס קצרה ( לא
החצאית שלבשתי כשפגשנו לראשונה את מארק), וחולצה חשופה בצבע כחול לבן.
הייתי בדרך לסמנטה ופתאום פגשתי את דילן. הוא נראה זוועה. העיניים שלו היו אדומות
ונפוחות והפנים שלו היו אדומות.
" דילן אלוהים ישמור, מה קרה לך?" שאלתי אותו.
" כלום" הוא ענה".
"למראה הזה אתה קורא כלום?" התרגזתי.
" ניקול עזבי אותי, אכלתי משהו מקולקל".
לא שאלתי יותר כי הכרתי את דילן יותר טוב כדי להבין שמשהו לא בסדר. החלטתי לא לשאול
כלום כי הוא אדם שמתרגז מהר במיוחד במצבים כאלה. המשכנו ללכת ונכנסנו לבית של
סמנטה.
כל הבנים הסתכלו אליי במבט שמארק הסתכל אליי כשראה אותי פעם הראשונה. גם עכשיו הוא
הסתכל ככה.
כשסמנטה ראתה אותי הדבר הראשון שאמרה לי וזה העלה לי את מצב הרוח הוא, שהיא ומארק
נפרדו.
נורא שמחתי ואפילו לא טרחתי לשאול למה, זה פשוט לא עניין אותי העיקר שהם נפרדו.
פתאום הרגשתי שמשהו מחבק אותי מאחור, הסתובבתי וראיתי את מארק.
" סליחה?????!!!! באיזו זכות אתה מחבק אותי ובכלל נוגע בי בלי רשותי" צעקתי
" סתם.... ככה התחשק לי" הוא חייך.
" מי אתה חושב שאתה שתחבק אותי כי התחשק לך" הפעם הייתי זועמת.
" מארק" הוא ענה לי בחיוך מעצבן עוד יותר מהקודם.
לא היה לי כוח להמשיך להתעסק איתו, אז הסתובבתי והלכתי מהמקום.
רקדתי השתוללתי ומה רק לא עשיתי ומארק תמיד הסתכל עליי.
זהו נמאס לי ממנו עכשיו אני הולכת לברר איתו את העניינים חשבתי לעצמי.
"מארק" קראתי לו.
" כן נשמה" הוא ענה.
איכס הוא קרה לי נשמה, גועל נפש, חשבתי לעצמי.
" אנחנו הולכים לדבר איתך שיחה ארוכה ורצינית" אמרתי.
" בכיף" הוא ענה.
יצאנו לגינה והתיישבנו על הספסל.
" תגיד לא נמאס לך להציק לי?" פתחתי בשיחה.
" מה זאת אומרת?" הוא עשה את עצמו מטומטם".
" זאת אומרת שלא יודעת מה בקשר אלייך אבל לי נמאס שאתה עוקב אחריי כל הזמן, עוקב
אחרי כל תנועה שאני עושה, אחרי כל משפט שאני אומרת" כעסתי.
" אני עוקב אחרייך?" הוא שאל.
" נו באמת, תעשה לי טובה ותפסיק להיות מטומטם, אני מדברת איתך ברצינות" אמרתי לו.
" אוקיי, את רוצה רצינות את תקבלי רצינות!" הוא נשמע רציני.
" סוף כל סוף" עניתי.
" אז ככה: מהפעם הראשונה שראיתי אותך אז בקניון אני לא מפסיק לחשוב אלייך. את לא
יוצאת לי מהראש, ניסיתי כבר כמה פעמים לרדת ממך אבל לא הצלחתי. כל הזמן את דוחה
אותי וזה נמאס עליי כבר. את תהיי חברה שלי בכל מחיר!" הוא נשמע מפחיד.
" כן בטח בכל מחיר" צחקתי.
פתאום הוא משך אותי עליו וניסה לנשק אותי בכוח. אני מרוב הלם ופתאומיות לא ידעתי מה
לעשות ויצא ככה שהכנסתי לו סטירה של ממש.
" מה אתה עושה יא בהמה?!" צעקתי.
" אמרתי לך שתהיי שלי בכל מחיר" הוא אמר.
" אני בחיים, אבל בחיים לא יהיה חברה שלך. מארק ג'קסון אני מתהבת אותך בכל נשמתי.
מהרגע הראשון אני שונאת אותך. אתה דוחה אותי ומגעיל אותי. אין בך טיפת טוב, אתה בן
אדם רע וצבוע!
נצלן, רודף שמלות, מגעיל וווו......" הייתי רותחת מזעם.
" כלבה" הוא צעק.
" כלבה תקרא למישהי אחרת, לא לי, בחיים אני לא יהיה חברה שלך" חזרתי על המילים שלי,
וברחתי משם.
" אני עוד יתנקם בך על זה ניקול" הוא אמר.
יום למחרת כל האנשים שהכרתי פתאום הפסיקו לדבר איתי...
פרק הבא...אחרון!
✍️ הוסף תגובה