חברות הכי טובות...חלק ד!
צלצול הנייד שלי העיר אותי משינתי.
"הלו" עניתי בקול ישנוני.
"היי" נשמע קול מאוד מוכר.
" מי זה?" כעסתי.
"מארק" ,הוא ענה.
"מה?????" התרוממתי מהמיטה בבהלה.
"איך השגת את המספר שלי" שאלתי.
"מידיד שלך" הוא ענה.
"תגיד לא לימדו אותך נימוסים?! לא מתקשרים לפני השעה 10, ומה השעה עכשיו? שמונה
בבוקר!" צעקתי עליו.
"אני מצטער פשוט הייתי חייב לשמוע את קולך" הוא אמר.
" נו באמת, חשבתי שאתה יוצא עם סמנטה לא?!" הייתי סקרנית לדעת.
" נכון אני יוצא איתה אז?" הוא נשמע אדיש.
" אז?, אתה עוד שואל אז? אתה לא אמור להתחיל עם שום בת כשאתה בקשר עם מישהי, גם את
זה אני צריכה ללמד אותך, לא רק נימוסים?!" התעצבנתי.
" הייתי שמח להיפגש אתך בשביל שתלמדי אותי את כל הדברים האלה העיקר להיות אתך" הוא
אמר.
"טוב תקשיב לא ישנתי כל הלילה. אין לי כוח להתערב אתך ובעיקר לדבר אתך!" אמרתי לו.
" טוב בסדר, אני אתקשר מאוחר יותר" ענה מארק בקול נעלב.
"יופי!" ניתקתי לו את הטלפון בפרצוף.
אלוהים ישמור איזה בחור מעצבן הוא, חשבתי לעצמי, תוך כדי המחשבות נרדמתי...
ב11 בבוקר אני ורבקה התעוררנו, ידעתי מראש שהיום הזה יהיה סיוט ומארק יתקשר כל 5
דקות. אכלנו ארוחת בוקר והחלטנו לשחות קצת בבריכה. רבקה הייתה ממשפחה עשירה, אבל אף
פעם לא יכולתי להבין למה היא לא משקיעה בעצמה. היא הייתה נמוכה, קצת שמנמונת
והתלבשה לא הכי יפה שבעולם, למרות שמצבה הכלכלי אפשר לה להתלבש הכי יפה שיש. אבא
שלה היה איש עסקים מאוד ידוע ואימא שלה הייתה מנהלת בית החולים בניו- יורק. היינו
בדרך לבריכה בחצר הקדמית, עד שהנייד שלי צלצל.
"הלו?" עניתי.
"זה שוב אני" נשמע מארק מהצד השני של הקו.
אוי לא מה הוא רוצה עכשיו הנודניק הזה?!
" כן מארק, מה אתה רוצה?!" שאלתי...
רבקה סימנה לי תנועת יד שמסמלת מי זה?!
"זה מארק" עניתי לה, ושמתי יד על הנייד שהוא לא ישמע.
" מה הוא כבר רוצה?" שאלה אותי רבקה.
" אין לי מושג, הוא התקשר אליי היום בשמונה בבוקר" אמרתי לה.
" הלו ניקול את שם?" שמעתי את מארק מהנייד.
" כן, נו אז מה אתה רוצה?" כעסתי.
" לדבר אתך" הוא ענה.
"אני מצטערת, אני בדיוק בדרך לבריכה לכן אין לי זמן לדבר אתך" אמרתי לו.
" למה את כזאת רעה אליי?" הוא נשמע אומלל.
"כי אני שונאת קרציות, ובמקרה כזה אתה קרצייה שמתקשרת כל שניה!" התעצבנתי.
" אני לא קרצייה" הוא נשמע נעלב.
" אה לא? אז למה אתמול כל הערב הלכת אחריי, הרסת לי אותו, כמעט רבת מכות עם שון?"
אמרתי לו.
הוא לא ענה לי, לכן החלטתי לזרז את העניינים ושוב אמרתי שאין לי כוח לשטויות שלו
וניתקתי לו בפרצוף!
אחרי רבע שעה שוב נשמע צלצול הנייד שלי, אני אהרוג אותו חשבתי לעצמי.
"הלו! אמרתי לך לא להתקשר ושאני לא יכולה לדבר עכשיו, אז עזוב אותי כבר בשקט"
צרחתי.
"ואווו לא חשבתי שנמאס לך כלכך מהר ממני" קולו של שון נשמע פתאום.
"שון?" נבהלתי.
"כן, אבל אני רואה שהתקשרתי בזמן הלא נכון?!" הוא נשמע מבואס.
"לא מה פתאום, אני נורא שמחה שהתקשרת. חשבתי שאתה מארק אז צעקתי, כי כל הבוקר הוא
מטריד אותי" עניתי בקול מרגיע.
"עוד פעם מארק?" שאל שון.
"כן" עניתי.
"אני אתפוס אותו ואני אהרוג אותו, אני נישבע לך" הוא כעס.
" שלא תעז" הפעם אני כעסתי.
"הוא לא ברמה שלך שתריב אתו" ניסתי להרגיע אותו.
" מה את עושה?" הוא שאל.
" הולכת לשחות בבריכה של רבקה" עניתי לו.
"חבל שאני לא יכול לראות אותך" שון נשמע מבואס.
" כן באמת חבל" עניתי.
" תקשיב, אני חייבת לנתק אני אדבר אתך מאוחר יותר" אמרתי.
" טוב, בכיף אני אחכה" הוא התלהב.
"בי "מלמלתי.
" ביי חמודה שלי " הוא נשמע כזה מתוק.
נורא אהבתי איך שהוא קרא לי "חמודה שלי " וזה גם העלה לי את מצב הרוח.
מאוחר יותר התקשרה סמנטה ושאלה אם היא יכולה לבוא, ואנחנו כמובן אמרנו שכן כי לא
ידענו שהיא הולכת להגיע עם מארק.
לאחר חצי שעה בדיוק סמנטה הגיעה... עם מארק...
המשך יבוא!
✍️ הוסף תגובה