משאלת לילה-מאוכזבת(שווה לקרוא,ללמוד לקח פעם אחת ולתמיד)

בכל לילה ב-11 החודשים הבעתי את אותה משאלה,שאתה ואני נהיה יחד.

אהבתי אותך 11 חודשים,ואתה ידעת,התנהגנו כמו ידידים רגילים,

עד אותו לילה,שבו התנשקנו,זו הייתה הדרך שלך להתחיל איתי,אחריי שהצעת לי חברות
חשבתי שאין יותר מאושרת ממני בעולם,היה לי כל כך טוב,חיי הוצפו באושר שלא היו לו
גבולות.

היינו חברים באושר,וגם אם רבנו,תמיד אהבנו,נפרדנו פעם אחת,אבל ידענו שנחזור,כי אז
האהבה הייתה נראית כל כך גדולה ואמיתית.

בחלק מהזמן היה נראה שאתה עדיין אוהב אותה,את זאת שלא שכחת,זאת שאהבת לפניי.אבל אני
שתקתי,לא רציתי להרוס ואמרתי לעצמי אולי זה רק משבר.

אתה היית כל כך תמים,והתנהגת ככה,שממש לא חשבתי שאתה תאהב אותה ותהיה חבר שלי,זה לא
התקבל על הדעת,אין בנאדם טוב כמוך,יעשה דבר כזה?

איך?!?!?! בקלות,עדיין אהבת אותה,ועד אותו יום שכבר יצא לנו לדבר על זה נורמלי,אמרת
שאני צודקת,שחשבת על זה,ושלא שכחת אותה...ואני ידעתי!

אחריי שנפרדנו,ואחריי שבכיתי כל הזמן,כבר ידעתי שאני מתדרדרת,לא הצלחתי לכתוב,ולא
לעשות שום דבר אחר,והדאגה? כבר הפסקתי לדאוג ממזמן,כי אם הייתי דואגת הייתי מנסה
להוציא את עצמי מהבור שאליו נפלתי.

אבל נהייתי קרה,שינית אותי,נהפכתי לזבל כמוך,ואני שונאת אותך!

איך העזת להיות איתי ולאהוב אותה...הא? איך?! אתה לא מתבייש?

אבל מהר מאוד הבנתי,שהזמן לא יעשה את שלו,אז שיפסיקו להגיד לי את זה,

שתבוא עוד אהבה-כי כבר לא אכפת לי,שאני יתגבר-זה ממש לא קרוב,ושאני צריכה להאמין
בעצמי-אני עושה את זה כבר שנים מה יצא לי מזה?...בגידה? ניצול?.החיים הם לא גן של
סוכריות אולי בסוף אני ישכח את העצב ואת הכאב שנמצאים עמוק בלב שלי-אבל הצלקת תמיד
תישאר,הם יתפוגגו והיא תישאר,ותזכיר לי את זה כל פעם מחדש,כי החיים הם לא דבש!
תבינו!