הכל בגלל החברות-חלק ח'*B*o*B*a
אז...איפה עצרנו? אה כן שמתן הלך שניה לשירותים...
ואז אזרתי אומץ ואמרתי להם..
"הלוואי והייתי יכולה להיות עם מתן לבדד"
הייתי בטוחה שהן יבינו את הרמז וילכו אבל אז...
"פעם הבאה תקבעי איתו לבד לירון מותק.." הן אמרו לי..
"כן..פעם הבאה..."
מתן חזר..הסתכלתי לו בעיניים במבט של ייאוש..והוא הסתכל עליי..אחח איזה מבט היה
לו...והתיישבנו שוב.
אחר כך הסתלבטנו על מיטל שגם מורן אוהבת אותו וההיא לא ידעה מה לעשות ואחר כלך
צחקנו וזה..
כמעט בסוף...מתן אזר אומץ ואמר לי...בואי שניה לסימטה..
אמרתי בסדר (אחחחח איך אני אוהבתתתתתתתת אותווווו)
נכנסנו לסמטה ושם ישבתי על איזה קיר אבנים..ודיברנו והוא רשם את היומולדת שלי ואני
את שלו ואז הוא כזה השכיב אותי על הקיר אבנים (שלא תחשבו שאני שרמוטה..פשוט
זרמתי...לא עשינו משהו חיחי)
ואז הוא אמר..
"בואי תראי קטע נלך מאחורי הסימטה תראי איך הם יבהלו יחשבו אנחנו מזדיינים"
"חחחח לא עזוב"
"למה?"
"עזוב הם יחשבו שאני שרמוטה"
נהיה שקט
"לירוווןןןן בואי אני עייפה אני רוצה ללכת" אמרה מורן
"טוב..מתנוש מאמוש אני הולכת.."
"ביי נשמה"
"הלוווו אתה לא מלווה אותה?" שאלה שרון
"די שרון עזבי הוא עייף" אמרתי.
כבר לא רציתי להיות איתו מרוב שהתפדחתי מהן
"יאללה לא צריך יא זין אחד" אמרה שרון
"די שרון מספיק" אמרתי
"יאללה מה את מגנה עליו הוא אפילו לא מלווה אותך" אמרה שרון
אבל הוא כבר לא שמע..הוא היה רחוק...
חזרתי הביתה ורצתי לישון.
רציתי לשכוח מהיום...לשכוח לגמרי..
עברו הימים..והגענו ליום שישי...
בדיוק הייתי בביצפר וקיבלתי הודעה לפלאפון:
"מתי את מסיימת?"
זה היה מתן
"ב12" מיהרתי להקליד את ההודעה
התיישבנו בשיעור...העברנו יום והלכנו הביתה
בערב...הלכתי לחבר שלי לשעבר ואמרתי לו שאנחנו נפרדים סופית עם כלללל הכאב...
הלכתי ועשיתי סיבוב...בערך שלוש שעות..ובכיתי..ובכיתי...ובכיתי..
הורים שלי דאגו וצלצלו וצלצלו ולא עניתי...
פתאום.....היה צלצול לא מזוהה בפלאפון שלי...זה היה מספר חסוי
"מי מתקשר אליי מחסוי?"
הצלצול לא הפסיק ורק צלצל וצלצל..
בסוף עניתי...
"הלו?".......
✍️ הוסף תגובה