להיות דוגמנית כרוך בשנאה של חברים?!-נופרוש המאמוש/חלק ג'

יכול להיות שנכנס הומו לתצוגת אופנה שלנו?????..

אז כן,מסתבר שאלונה המסתורית זה בכלל הומו......

ישר סיפרתי בבצפר לכולם על ההומו.היו חלק שצחקו,יחלק שגיחכו,וחלק שאמרו:"מה את
מתנשאת?"אבל למה לעזאזל הם כאלה מגעילים,מספרים להם משהו שיצחקו וישתקו.

הכי פחדתי שלא יהיה לי עכשיו בת זוג למסלול...

גאד דאמטטטטטטטט.....

הגיע יום שבת..אני פותחת את העיתון ו..............

"אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא"צעקתי כולי התרגשות.

"מה קרה?"

"אני מופיעה בעיתוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן"

כולם התלהבו באו לראות...

"יו הנה אלונההההה או שאולי אלון"

"מה?"לא הבינה אחותי...

"הא חחחחח לא סיפרתי לך..נכנס לנו הומו לתצוגת אופנה.."

"מזתומרת????"

"כן זה היה כזה מצחיק איך שאפי התעצבן..ועכשיו אין לי בת זוג למסלול,אבל חפיף אני
סומכת עליו"

יום ראשון הגעתי לבצפר..כולם התנפלו עליי,"ראינו אותך בעיתון"

"וואי יש לך סיכוי לזכות"

"התמונה לא משהו"

"איפה הצטלמת?"

"מי צילם אותך?"

ועוד כל מיני שטויות..

בהתחלה זה היה נחמד שכולם מתלהבים אבל מהר מאוד שנאו אותי.

לא היה בנאדם אחד שלא ריכל עליי..וזה דיי פגע בי.

"עזבי אל תתיחסי כולם מקנאים"אמרה לי אלינה חברתי הטובה..

הגיע יום שני,שהיה קצת יותר רגוע,או לפחות זה מה שחשבתי,באותו יום סיימנו ללמוד
ב-6.

בשעה 4 וחצי מורה אחת אמרה לי:"תקשיבי נופר אני חורגת מהכללים,את יודעת כמה שאני
אוהבת אותך,ואני חייבת להגיד לך,מתכננים להעביר אותך בצפר אחר"

"מה????אבל למה???"

"תראי אסור לי להגיד לך שום דבר אבל אני מציעה לך ללכת למנהל ולהגיד לו שאת משתתפת
בתצוגת אופנה אולי זה ישכנע אותו לא להעביר אותך בצפר,אם את רוצה אני יבוא
איתך"אמרה לי המורה נחמית שאני מתה עליה.

טוק-טוש הקשתי בחדר המנהל..

המנהל פתח לי את החדר שבחיים לא האמנתי שככה נראה החדר שלו הרי לא הייתי שם אף
פעם..ומה אני רואה מוליייייייייייייייייייייי?????????????????????.

את ההזמנה הצהובה של התצוגת אופנה........

"מ....מאיפה"התחלתי להיות אדומה

"בואי תיכנסי נופר"

"מעשה נופר באה להגיד לך שהיא משתתפת בתצוגת אופנה.."אמרה המורה נחמית.

"כן אני יודע ראיתי אותה בעיתון"ענה בקול גברי מאוד.

"אמ..אני מצטערת"

"את יודעת שזה נוגד את כל עקרונות הבצפר ושפה אסור בתחליט האיסור להשתתף בדברים
מבישים כאלה"

אוף למה אני בבצפר דתי?למה אסור פה לדגמן????...

"לא ידעתי רק עכשיו"

"אוקיי מה את מתכננת לעשות?"שאל

"להשתתף בתצוגה"עניתי בביטחון.אז מה עם הוא המנהל..

"אז לצערנו תצטרכי לעזוב את בית הספר"

"בסדר אין בעיה"עניתי

"אבל יש לי שאלה מאיפה אתה יודע?"שאלתי

"אמא שלך אמרה לי"ענה לי המנהל

"מה???.אמא שלי???"

"כן"ענה

יו אני יהרוג אותה איך היא עושה לי דבר כזה??.לי לבת שלה ככה הורסת?!

"מה,מה בדיוק את מדגמנת?"שאל

"שמלות כלה"עניתי

"ובגדי ים?"שאל

"גם,אבל אני צנועה אני שמה שמלה"שיקרתי.

יו מה אני עושה?..אני מתחבאת בתוך שקרים אומרת שאני יעזוב את הבצפר וישתתף בתצוגה
אבא יהרוג אותי!!!!!

"אני רוצה להשאר בבצפר הזה"אמרתי

"אם כך לא תוכלי להשתתף בתחרות"ענה המנהל

"טוב"עניתי והתחלתי לבכות.

תשכחי מזה נופר,אין תצוגה,המעמד החברתי ישאר אותו דבר,אין תחרות,אין זכיה,אין
הערצה,אין כלום..זה עשה לי רק רע יותר בכיתי ובכיתי.......

המנהל נתן לי אישור לצאת מהחדר ויצאתי...המורה נחמית אמרה לי שהיא גאה במה שעשיתי.

הגעתי הבייתה כולי דמעות.

"מה קרה?"שאלה אמא.

"את עוד שואלת?מה אמרת למנהל?למה אמרת לו שאני מדגמנת???ככה את מפלילה אותי?את הבת
שלך!!!"

"מה?"אמא לא הבינה

"עוד פעם שאני יחזור על זה?"כבר כל העיניים שלי היו נפוחות.

"אני לא מבינה"אמרה.

הסברתי לה את כל הסיפור.אמא כל כך התעצבנה.

"אני בכלל לא דיברתי עם המנהל..."אמא התקשרה למנהל והוא אמר לה:"הרכזבת שיכבה אמרה
שאמרת לה"

אמא שלי כעסה שמחנכים אונתו לא לשקר והם בעצמם משקרים,והתקשרה לרכזבת שיכבה:"איזה
חוצפה ככה אתם משקרים אין לכם טיפת כבוד?"

גם היא התגוננה ואמרה:"המורה פנינה אמרה שאמרת לה"

יום למחרת אמא הגיעה לבצפר טיפלה בכל העניניים,והיה קצת סדר.

היא הבטיחה למנהל שאני לא ידגמן ושהם לא יציקו לי,או-קיי יצאתי מהתצוגה,איזה שיט
עוד שלוש ימים התצוגה,הייתי צריכה מחר למדוד בגד ים ושמלת כלה,ופתאום שום
דבר.......איזה לא הוגן למה זה קורה לי?בכיתי ובכיתי התקשרתי לאפי ואמרתי לו שאני
ממש מצטערת ושאני לא יוכל לדגמן בגלל

הבצפר ושאני ממש מצטערת הוא

קצת כעס שאני מודיעהב דקה התשעים וזה..אבל חפיף עברתי את זה.

יום שלישי הגעתי לבצפר:"הו דוגמניתתתתתתתתתתתתת"אמרו כמה בנים ולא במטרה לעודד אלא
לצחוק.

"אחת,שתיים,שלוש סיבוב"אמרו כמה בנות שלא סבלו אותי.

חייכתי בימוס והמשכתי.תפסה אותי הרכזת שיכבה:"מזה החולצה הצמודה הזאת לכי מהר
להחליף" אוף אני כל כך שונאת אותההההההההההה.החלפתי חולצה.

הייתה לנו פעילות חברתית בכיתה

"נופר עכשיו תורך איפה את ממקמת את מעמדך החברתי?"

"לא רוצה לענות"אמרתי למורה.

"את בטוחה,כולנו רוצים לשמוע"אמרה המורה,אויש גם אותה אני לא סובלת

"אבל אני לא רוצה להגיד אוףףףףף" עניתי בקריזה ממש יש לי כוח לפעילויות חברתיות.

יום רביעי הלכתי לספריה בדרך ראו אותי כמה ילדים מהשכונה והשכבה:"מיס יוניברס
הווווווווווו" שוב חייכתי והלכתי לא רציתי להגיע למצב של ויכוח.

הגיע יום חמישי יום התצוגה כל כך בכיתי..אמא שלי הבטיחה ששנה הבאה אני ישתתף בלי
תמונה ולא יזהו אותי,היא הבטיחה לעזור לי ושאני יגשים ת'חלום שלי כל כך הרבה הבטחות
שלא התגשמו..ואני הרי ידעתי שהם לא יתקימו אבל האמנתי והאמנתי,קניתי כל מילה ושוב
קניתי.

יום שישי הגעתי לבצפר...

"נו דוגמנית איך היה???????"שאלו כמה קרציות.

"לא השתתפתי"

"הא הוציאו אותך?????"

"לא אני לא מתאימה בגלל שאני צעירה מידי" שיקרתי.אז מה לפעמים צריך לשקר.

"די תגידי שלא היה לך סיכוי והוציאו אותך"אמרה מישהי

"זה לא נכון"אמרתי ועמדתי לבכות.לא נופר אל תבכי,אסור לך לבכות,תיזהרי לבכות.

אויש כמה אני סובלת פה,למה כולם שונאים אותי????????.עשיתי למישהו משהו רע??

בערב פתחתי את העיתון ומה אני רואה?..

**המשך בפרק הבא**