דמעה ורודה / מורנוש

דמעה כואבת, דמעה שיורדת פשוט מהלב , דמעה שיורדת בגלל אהבה, דמעה מלוחה, כל כך
כואבת ,כואבת לי הנשמה, עד כמה שזה כואב אומרים שתמיד הדמעות ...בצבע שקוף אין להן
צבע אבל לדמעות שלי כן יש צבע, צבע מוזר צבע של אהבה דמעה בצבע ורוד, דמעה ורודה

אני אומרת לך אהבתי אותך אני נשבעת לך, נשבעת לך בחתולה שלי שבגללה סבלתי כל כך
הרבה, נשבעת בך שאתה הכי חשוב בחיים שלי אתה יודע שאני אוהבת רק אותך...לעולם לא
אשכח כמה אהבתי אותך....כמה שסבלתי..כמה שבכיתי עם הדמעות בכיתי עליך 11
שנה....בגלל כול הבכי שלי נאבד הצבע השקוף הממלא את החלל...השתנה הכול עכשיו הדמעות
שלי ורודות מרוב כאב וסבל מעולם לא ראית אותי בוכה, אבל עם תראה תבין שאני באמת
אוהבת אותך, מי שרואה אותי בוכה מיד מתחיל לרחם עלי...בגלל שמובן מאליו שאני אוהבת
אותך

העם זה קורה לעוד מישהו , העם מישו אהב פעם 11 שנים כמו שאני אותך העם למישו זה
קרה?!

הסיפור שלי כל כך עצוב, הוא הכי עצוב שיש בעולם הזה

קוראים לי מורן אני בת 18 וחצי ואני גרה בתל אביב פעם חייתי בנתניה לפני 11 וחצי
שנה...אבל הכול השתנה אחריי שההורים שלי החליטו לעבור דירה לתל אביב אני התחיל
לספר...

אוף!!!! למה ההורים שלי כאלה למה עכשיו הם רוצים לעבור דירה?!! אני עולה לכיתה ד',
אני בת 9 כל כך קשה היה לי להשתלב רבים אומרים שאני ילדה מאוד מוזרה ועכשיו סוף סוף
שיש לי חברים אני יעזוב ?!!! אוף למה הם חייבים להרוס לי כל כך טוב לי כאן אני רוצה
להישאר כאן!!!

"מורנ'ש מאמי בואי לאוטו אנחנו צריכים לנסוע" צעקה אמה של מורן

"לא רוצה, אני רוצה להישאר כאן" צעקה מורן

אמא של מורן התחילה לעלות לחדר של מורן נכנסה ואמרה את רוצה שאני יגרור אותך
מהשערות

אני אומרת לך אני מסוגלת!!!

"טוב .. טוב אני באה" אמרה מורן

טוב בית, זיכרונות להתראות נהנתי לחיות בך ובעיר הזאת ועכשיו אני צריכה לעזוב

מורן לקחה את המזוודה והתחילה לרדת...על פניה הייתה הבעה של עצב

גברת ולטר שמה לב לזה (יאני אמה של מורן) בתי..לפני שאנחנו נוסעים רציתי לתת לך משו
במתנה!!!

מה? שאלה מורן

הנה קחי אמרה אמה של מורן ונתנה לה שקית כמו חבילה עטופה מורן התחילה לפתוח אותה
והוציאה משם יומן עם פרווה, וואי אמא תודה, אמרה מורן

טוב אני לא רוצה להישאר פה יותר יהיה לי רק רע בואי ניסע אמרה מורן והמשיכה ללכת עם
המזוודה יצאה מהבית ועלתה למכונית