פגעתי ואהבתי

הכל התחיל כשהכרתי מישהו מהבית ספר שלי, מישהו מקסים שנורא נהנתי לדבר איתו.

בהתחלה לפני שידעתי מי הוא בכלל, הוא התקשר אליי ודיברנו וגילינו שאנחנו בעצם גרים
בביניינים צמודים.. החלון של חדרו מול החלון של חדרי, המרפסת שלו מול המפרסת שלי,
כשגילינו שאנחנו שכנים ירדנו למטה לשבת ולדבר קצת פנים מול פנים. היינו יושבים שעות
ורק נפתחים אחד לשני, אני בכלל לא ידעתי שהוא רוצה משהו איתי, ולקחתי אותו רק בתור
ידיד, בתור ידיד שכיף לי לדבר איתו. יום שישי אחד היה לי בית ריק והוא בא אליי ושוב
בילינו כ"כ הרבה זמן ביחד

ואז הבנתי גם שהוא כן רוצה משהו איתי וגם אני הייתי קצת דלוקה עליו. היה קשה שלא
להיות... הייתי אצלו יום אחד וזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא נישק אותי, זאת הייתה
הרגשה טובה בכל זאת נהנתי איתו...

ב-1.4 (אחד באפריל) הוא התקשר אליי ואמר לי שיש לו משהו שהוא רוצה לשאול אותי..
ואני כמובן כבר ידעתי מה זה הולך להיות... ואז הוא אמר לי שהוא יודע שאנחנו ידידים
כאלה והכל.. אבל הוא היה רוצה שניהיה יותר מיזה.. והוא שאל אם גם אני רוצה..
והסכמתי!

היינו חברים חודש... במהלך החודש הזה הוא התאהב בי עד מעל הראש.. היה מתקשר כל הזמן
24 שעות ביממה.. היה בא אליי כל הזמן.. היה יוצא שהייתי רק איתו.

אני ילדה שנמאס לה מהר מאנשים... ואני לא יכולה שנדבקים אליי יותר מידי..

בכל החודש שהיינו חברים... לא הצלחתי לאהוב אותו.. והייתי מתנהג אליו כמו לכלב והוא
היה סופג כל מילה, כל מכה ולי לא היה אכפת בכלל... בסוף החלטתי שאני לא יכולה למשוך
את זה עוד.. ונפרדתי ממנו, הוא לקח את זה קשה והוא היה משמיע לי שירים מהחלון שלו
והיה כותב לי דברים, ואני רק היתי מתנהגת אליו יותר גרוע... חודשיים אחרי שנפרדנו
הוא עדיין אהב אותי..

אני, כמו סתומה, חשבתי פעם אחת שהוא דלוק על חברה שלי (הדבר הכי גרוע שיכול להיות)
והתעצבנתי.. והחלטתי לנקום בו למרות שלא רציתי אותו.. והתחלתי עם חבר שלו.. חבר שלו
זרם איתי.. והלך אליו וביקש ממנו להיות איתי..

ברגע שהוא שמע שהתחלתי עם חבר שלו הוא ישר בא אליי פגוע צעק עליי ואמר שאני ילדה
חרא והוא לא רוצה להתקרב אליי יותר.. מאז לא דיברנו כחודשיים, במהלך החודשיים האלה
הוא היה נורא חסר לי, הוא היה הידיד הכי טוב שלי, מי שאני תמיד פניתי אליו בשעת
צרה, היחיד שלא התביישתי ממנו בכלום, ואכלתי את עצמי על כך שזרקתי כך הכל לפח, עם
הזמן התחלתי להתאהב בו, יש שאומרים שאני רוצה אותו רק כי הוא לא רוצה אותי כבר, ויש
האומרים שרק שמאבדים משהו מגלים כמה הוא חשוב לך.. אני החלטתי שאני חייבת להחזיר
אותו אליי... ומה לא עשיתי.. כתבתי לו מכתב אמרתי לו שאני אוהבת אותו, בכיתי לידו,
חרטתי את שמו על הרגל שלי (צלקת שתישאר לתמיד),והוא רק אמר לי.. שהוא לא אוהב אותי
יותר, ושהוא לא יעשה טעות ויחזור אליי כי הוא לא מוכן להיפגע ממני ולבכות בגללי
ימים ולילות שוב... במשך שנה וחצי שלמות אני אוהבת אותו... אני כל הזמן אומרת לו..
והוא לא מחזיר לי אהבה, כתבתי לו שירים, אמרתי לו שהוא הרס לי ת'חיים שאני לא יכולה
להיות עם אחר כי עדיין לא התגברתי עליו, ולא אכפת לו, הוא ניהיה אדיש אליי.. וזה
הורס אותי לאט לאט.

אני מאמינה שכל אדם עושה טעויות בחיים, החכמה היא ללמוד מהם ולהשתנות, אני שיניתי
כל כך הרבה בי בשבילו, והוא נשאר אדיש אליי, לכל בנאדם מגיע הזדמנות שנייה, וכמו
שאני נתתי לו הזדמנות אחרי שניפרדנו גם הוא היה יכול לתת לי, בחיים יש עליות
וירידות, רק חבל שאני עכשיו נמצאת בירידה שלא נגמרת

וזה הכל בגלל בנאדם אחד.. בנאדם שאני אוהבת שנה וחצי בלי הפסקה.. בנאדם שהזלתי כל
כך הרבה דמעות בשבילו והוא לא אכפת לו

ואומרים ש:" אף בן לא שווה את הדמעות שלך, וזה ששוה אותם לא יתן לך לבכות"

וזה משפט נכון... ואם הוא נתן לי לבכות כנראה הוא לא שווה אותם.. אני רק צריכה
להכניס לי את זה טוב טוב לראש ואולי אני ימשיך כבר הלאה..!!!

תודה על הזמן שהקדשתם בקריאה... מורן