הכל בגלל החברות-חלק ה'*B*o*B*a

אלה היו....

מתן עומר ובר (עומר ובר היו חברים טובים של מתן)

הם באו עם בקבוק גדול של שוקו קר וקוראסון...אחחח בדיוק מה שאני אוהבת על הבוקר.

הם החלו לצעוק "לקום כולםםםםם יש אוכללללללללל לקוםםםםםםםם.."

התמתחתי לי ונשארתי במיטה..

פתאום,הרגשתי שמישהו מרים אותי..

"מתן מה אתה עושה?" שאלתי

"לוקח אותך לארוחת בוקר" הוא חייך וצחק.

הוא שם אותי על הספה והתיישבנו לאכול.

כל אחד קיבל כוס שוקו וקוראסון.

"קחי לירונוש,את רוצה עוד קוראסון?" שאל מתן.

"לא זה בסדר" חייכתי "אני לא רעבה כל כך"

ישבנו עוד קצת צחקנו נהננו וכל אחד הלך לביתו.

אני מורן שרון וחן נסענו באוטובוס.

אני מורן ושרון גרות באותה שכונה וחן גרה בשכונה נפרדת.

ליווינו את חן לביתה והמשכנו לביתנו.

אני ושרון גרות בניין ליד בניין ומורן גרה 5 בניינים לפנינו.

"אתן רוצות לעלות אליי?" שאלה מורן וקרצה לשרון.

"סבבה אני עולה,מה איתך לירונה?"

"טוב גם אני יעלה"

ישבנו שלושתינו בחדר של מורן,מורן ושרון בצד אחד ואני בצד שני.

"לירון הגזמת לא היית צריכה לעשות את זה ישרמוטה!" שתיהן צעקו עליי יחד.

אני שמרתי על קור רוח.

"נפרדתי מחבר שלי והייתי צריכ ה כתף"

בגלל זה הפקרת אותנו"

"אתן לא הייתן שם שכאב לי והוא היה!"

"טוב יאללה אל תעשי יותר את זה וזהו!" סגרה שרון.

לא אמרתי כלום והלכתי הביתה.

כשהגעתי אמא פתחה לי את הדלת.

"איך היה בובה שלי?" שאלה אמא

"רגיל..היה בסדר.." אמרתי

"קרה משהו?"

"לא ממש"

נכנסתי לחדרי וישנתי עוד קצת.

אין לי מושג כמה זמן ישנתי אך שהתעוררתי ראיתי שערב כבר.

על השולחן היה מונתח פתק:

"רון רון שלי (ככה אמא קוראת לי לפעמים) יצאתי לקניות,שמרי על הבית אני יחזור בערב"

הלכתי ופתחתי את המחשב,וכהרגלי,נכנסתי לאייסיקיו.

פתאום system notic

you were added by....

הסתכלתי וראיתי ש.....