הכל בגלל החברות-חלק ג'*B*o*B*a

הקול היה של מי אם לא אחרת...הקול היה של מורן ושרון!

"לירון איפה את? כנסי כבר!"

ואני כמו שפוטה-נכנסתי חזרה לבית.

אמרתי למתן שאני מצטערת אבל הן החברות שלי.

רקדנו,וכל שניה נפלה מעיני דמעה.

מתן שהבחין בכך לקח אותי שוב החוצה.

ישבנו ודיברנו שוב,ובעודנו מדברים,שוב הפלאפון מצלצל.

"לירון!! ימפקירה איפה את?" אמרו שרון ומורן (והקול שלהן היה רציני שלא תחשבו שהן
צחקו).

"אני כבר באה.."

שוב אמרתי למתן סליחה ונכנסתי.

"לא נורא" אמרתי לעצמי "הן רק מגוננות עליי"

נכנסתי וחזרתי לרקוד ולשמוח.

פתאום,משהו פגע בי,זאת הייתה השרשרת חצי לב,שלי ושל החבר שלי לשעבר.

נזכרתי בנו,ובלי ששמתי לב הדמעות החלו לרדת לי.

יצאתי לי לאט מהבית לכיוון הגינה.

חברות שלי בכלל לא ידעו שכאב לי ושאני עצובה,הם פשוט המשיכו לרקוד!

התיישבתי על ספסל בגינה ובכיתי.

"לירון?"

זה היה מתן.

"עזוב אותי לא רוצה כלוםםםםם" בכיתי.

"די נשמה עד מתי תבכי בגללו?"

"לא יודעת..." זאת הייתה הפעם הראשונה שלא הייתה לי תשובה!

"לירון..אני.." הפעם היינו הכי קרובים שבעולם להתנשק.

התקרבנו,התקרבנו,עוד קצת התקרבנו ואז.......