הסוף הרע.. רע מדי...חובה לקרוא! פשוט חובה

אני זוכרת אותו.. הוא היה די מוכר אצלנו... זה היה לקראת סוף ח

אז שמתי עליו עין אפשר להגיד אהבה ממבט ראשון התחלנו לדבר באייסיקיו פעם ראשונה..
היה כיף דיברנו ודיברנו כל הזמן על הכל תמיד..

אבל אני בשבילו הייתי רק סתם ידידה....

אז החלטתי אחרי התלבטויות ארוכות מאוד שזהו אני יגיד לו שאני מרגישה אליו משהו מה
כבר יכול לקרות?..

אז זה היה הטקס סיום של כיתות ט אצלנו.. בערב אז באו גם מאצלנו מח..

בבית התכוננתי... שמתי גינס יפה עם גזרה יפה חולצה לבנה עם כתוביות כחולות פיזרתי
את השיער.. בדיוק הסתפרתי.. הייתי עם פאן והרגשתי הכי יפה.. (יש לי שיער חום בהיר
ועינים דבש.)

. והלכתי.. בהתחלה אמרתי לו עידן אני צריכה לדבר איתך והוא אמר לי טובכל בזמן הטקס
לא המלחתי להתרכז רק חשבתי מה יהיה.. הייתי מתוחה מאוד.. בסוף הטקס אמרתי לחברה שלי
שעדין לא דיברנו ואם הוא יגיד לי משהו על זה אז אני יגיד לו אם לא אז לא!

בסוף דקה לפני שבאנו ללכת הוא אמר לי.. תגידי על מה רצית לדבר איתי.. אז בהתחלה
גימגמתי לא ידעתי איך להתחיל ואז התאפסתי על עצמי וכמה דקות אחרי כבר שפכתי הכל..
הוא היה בשוק מוחלט הוא אמר שהוא ידבר אתי ויגיד לי כבר מה אבל מאז עברו כבר 4
שנים.. היינו בקטעים היינו רק ידידים התנשקנו רבנו המון..אבל אפעם לא היינו חברים
תמיד היו לי או לו תרוצים הסברים.. כנראה שפחדנו מזה מהרגש החזק שעטף אותנו עובדה
ש4 שנים עדיין לא הפסקנו להיות ביחד.. תמיד שאחד היה רוצה משהו רציני השני עשה דוקא
ווככה כמו ילדים קטנים סימנו את התיכון.. והתגיסנו לצבא..

3 שבועות לא ראיתי. אותו התקופה הכי ארוכה שעברנו בלי לדבר.. הוא הלך לקרבי- דובדבן
כל יום ושניה חשבתי עליו אבל לא דיברנו חשבתי שגם הוא לא חושב עליי כי הוא לא התקשר
ולא שלח מכתבים..

בתחילת השבוע הרביעי שמעתי על פעולה של הסיירת.. יש נפגעים ויש הרוגים.. דור התקשר
אליי... תגידי שמעת? עידן הוא נפגע אנוש..

וכן הייתי בהלם לגמרי רצתי וביררתי ובסוף עידן הוא.. מת

צמרמורת עברה בי במשך דקות ארוכות מדי הוא היה הכל הוא היה מושלם בן נהדר אח מתחשב
ואוהב הוא היה העתיד שלי תלמיד מצטיין...

רק חשבתי עליו למה? למה? איך זה קרה לו? איך זה קרה לי.?.. הלב שלי נשבר

דמעות וכאב ליוו אותי כל שעה כל דקה כל זיכרון כל תמונה...

כמה ימים אחרי חזרתי הביתה הגיע לי מכתב... ממנו מעידן הוא שלח לי מספר שעות לפני
הפעולה.. כל גופי השתתק .. צמרמורת עמוקה עברה בי בכל חלק..

"יפה שלי... אני עוד מעט יוצא לפעולה ומחר שחוזרים אני יוצא הביתה.. אלייך..

אני יודע ש3 שבועות כבר לא דיברנו אני מתגעגע לכל דקה לכל מילה לקול שלך לחיוך
לנשיקות לחיבוקים אני עוד זוכר שלילה לפני שהתגיסתי ישבנו על החוף ודיברנו על החיים
על הכל אני זוכר את הנסיעה שהבטחתי לך.. את הבית שנקנה ביחד דיברנו בצחוק אני יודע
אבל 3 שבועות בלי שום קשר איתך הם מעל ומעבר אני אוהב אותך אוהב כבר 4 שנים ומתגעגע
המון אני רוצה מחר לראות אותך אני רוצה להיות איתך עד סוף החיים שלי.. מקוה שתחכי
לי רק עוד יום אחד.. ויודע שנפגעת ממני המון... מצטער.. ממחר הכל יהיה אחרת אוהב
המון מחבק אותך דרך המכתב וחושב עלייך במשך כל שניה ובמיוחד בלילות הקשים.. אם רק
היית פה איתי"

פניי הוצפו בדמעות.. איך? למה? מתי? כמה שאלות היו לי....

מאז אותו טקס סיום בכיתה ח שאנני זוכרת ממנו כלפרט ומילה.. שערי הארוך כבר קוצר
ועיני הבוהקות איבדו את הברק שהיה מלווה אותם והוצפו בדמעות.. לבשתי חולצה לבנה עם
כתוביות כחולות..גינס ויצאתי.. טילתי שעות ארוכות הלכתי לכל למקומות המפגש שלנו
מנבה להבין איך זה קרה לנו

אתם לא רוצים שמה שקרה לי יקרה לכם אני מתחננת אל תדחו דברים אל תגידו לי זה לא
יקרה יש זמן.. החיים קצרים מדי וכלכך לא צודקים בסוף תצטערו כלכך בבקשה תגידו למי
שאתם אוהבים שאתם אוהבים אותו אל תדחו דברים פשוט אל!