אין יותר נורא מזה!!!

אני עדיין זוכרת איך הכרנו.

ישבתי עם כמה חברות על חוף הים ... ככה בלילה... ריכלנו .. עד כמה שאתם.. הבנים,
הורסים אותנו כל פעם מחדש! ואז עברת עם חברים שלך. היית חדש בשכונה שלי ... רחוק
בכמה רחובות , אבל לאותו רגע חשבתי אתה פשוט מלאך משמיים! חברות שלי לא שמו מבט אחד
עלייך אלא על החברים שהיו איתך ורק אני נדבקתי בך ואתה בי וכנראה זה היה הסימן! ואז
חברה שלי ... הציעה לכם להיות איתנו לשבת ככה בכיף ואתה חייכת אליי .. ואני הייתי
מובכת קצת.. עד שלבסוף היינו סחוטות מעייפות ובכלל גיליתי שאתה לא רחוק ממני אז
החלפנו מספרי טלפון . למחרת זה היה יום שבת, קמתי מאוחר וראיתי שיחה שלא נענתה
מאצלי בפלאפון .. כשראיתי את המספר שלך כל- כך חייכתי שזה לא מילה. ישר הרמתי לך
טלפון ואז נפגשנו ... וואי איך התרגשתי... ואתה כזה באת זרוק.. ואני חייכתי..
טיילנו .. קנית לי גלידה אחרי זה ניגבת לי את הפה ולא הפסקת להחמיא לי. אחרי איזה
שבוע כבר גילינו ששנינו נמשכים אחד לשני ומסתדרים אז החלטנו לפתח את זה ונעשינו
חברים. כל החברות שלי צחקו עליי התחילו להגיד לי שיש ביני לבינך דמיון ושאתה דומה
לאמא שלי וזה .. סתם כל הזמן קראו לו הומו וירדו עליי!!! אני לא התייחסתי כי ממש
רציתי אותך וכלום לא עניין אותי. ככה עברנו שנה וחצי של חברות.. חברות מדהימה..
ההורים של שנינו לא ידעו , לא ידעו שאני מכירה אותך , אם רק היו יודעים איזה ילד
מושלם הוא החבר שלי שהם גם לא יודעים שיש לי חבר חח .. רק ככה הם לא היו חושדים
והייתי באה אלייך חופשי... כשההורים שלך לא בבית וככה העברנו יחד טיולים , מסיבות
דיבורים ובילויים אחרים של כיף ... שבוע לפני שאמור להיות לנו שנה ושישה חודשים ..
אמא שלי בדיוק אמרה לי שנצא לאיזה חופשה ותבוא עוד משפחה רחוקה ויש להם בן בגיל שלי
ונוכל להתיידד. מזה לא רציתי .. רציתי אותך.. לא רציתי להתיידד רציתי רק להיות שם
איתך , רק לחשוב על לחבק ולנשק אותך לחייך לאופק כשאתה אוחז בידיי... אוי אני זוכרת
את האכזבה הכי מרה בחיים שלי שאין יותר נורא מזה!!! כשהגעתי למלון , התיישבתי בלובי
, המשפחה שלי הלכה לבקש מפתחות , עלינו לחדר, בערב התארגנתי , בדיוק כשפתחתי את
הדלת , אני רואה אותך פותח את דלת החדר שממולי!!! מה???????????????? איך זה הגיוני
מה התחלתי לחלום ? מה הולך פה?! גם אתה היית בשוק. אני זוכרת את החיוך של שנינו..
אז קבענו שניפגש יותר מאוחר.אחרי שעה קלה אני בחדר, שותקת, אף- אחד לא יודע איזה
שמחה אני כי הם לא יודעים שהילד שנמצא ממול לחדר שלי הוא החבר שלי חחח ... זה היה
אולי חלום שהתגשם אבל תאמינו לי שהייתי מעדיפה כל דבר אחר העיקר לא זה!!! אמא שלי
פתחה את הדלת ודפקה על הדלת שלו. די זה כבר לגמריי מוזר מה הולך פה? אז אמרתי לה
אמא מה את עושה ?! אז היא אמרה לי בטון מחייך "מבררת אם הם מוכנים"... מה?.... מי
מוכן ? ואז היא ענתה "אההה לא הכרתי לך את הילד.. בואי תראי איזה מושלם הוא..
תתיידדי איתו הוא ממש חמוד ואין לו חברה"... מה?!?! בלב שלי אמרתי- היא מכירה אותו?
אוקיי נתתי למצב לזרום . כשהוא פתח את הדלת היא קראה לו אלינו לחדר, גם ההורים שלו
יצאו מהחדר ואז אני רק זוכרת את הצחוק של אמא שלי ואמא שלו כשהם אומרות ... סוף סוף
תכירו .. אתם בני דודים!
מה????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????.
אנחנו מה?????????????????????????.

בני דודים ?!?!? החבר שלי , הילד שהכרתי בים , שגיליתי שהוא כמה רחובות ממני , הילד
שקנה לי גלידה טייל איתי ופינק אותי ?... הילד המושלם הזה שאחרי שבוע קלטתי שהוא
האהבה שלי ואין אחר ממנו הוא הבן דוד שלי!?!?! הייתי ממש בהלם וגם הוא. ירדה לי
דמעה בלי כל כוונה ואף- אחד לא הבין מה יש לי ולו? הוא פתאום רץ החוצה ואני רצתי
אחריו. לא מצאתי אותו ואז העדפתי לשבת בלובי לבד. הם חיפשו אותנו עד שמצאו אותי
ואותו בנפרד. הוא בכה הוא לא רצה לשמוע מכלום הוא אפילו לא התייחס אליי .. אני
הייתי קצת יותר רגועה אבל בתוך הלב ידעתי שמתישהו אני יתפרץ.. ככה עברה שעה של
צעקות עד שלבסוף הוא הוציא את זה ואמר להם "די- מצדי שכולם העולם יידע, אני אוהב את
הילדה הזאת והיא ואני חברים כבר שנה וחצי בלי שאף- אחד יודע תתמודדו עם זה אנחנו
אוהבים". וואי.... רעדתי... ממש לא רציתי לאבד אותו והרגשתי כל רגע אני יאבד אותו.
בכיתי.. ואמא שלי נתנה בי מבט מרחם ותמים כזה ... רצתי וחיבקתי אותו.. לא היה
מעניין אותי מה ייקרה. שמעו .. אחר- כך היה לי את הסיוט הכי נורא של החיים. הם לא
האשימו אותנו כי לא ידענו שאנחנו מאותה משפחה! אבל הם מצאו את הדרך להפריד בינינו
.. ההורים שלו עברו לגור בחוץ לארץ בצרפת והם לקחו אותו איתם (גם היה להם עוד משפחה
שם)... הם אמרו שהמצב חייב להירגע. הם ממש הגזימו ואני חושבת שלקחו ממני את מה שהיה
לי הכי חשוב. הוא לעומתי , התגבר על זה .. היו לו עוד 2 חברות , הוא שלח לאמא שלי
מכתבים שלא תראה לי שרק תגיד שהכל אחלה, שהם שומרים על קשר אבל כשמצאתי את המכתבים
הכואבים שבהם היה רשום שהוא הרבה יותר שמח ואולי זה קרה לטובה שיש לו חברה חדשה
והוא כל- כך אוהב אותה כמו שהוא לא אהב בחיים... אז ממש התפרצתי. קרעתי את המכתבים
וזרקתי לזבל אפילו זיהיתי את זה שזה הכתב שלו במכתבים כי הוא היה כותב לי כשהיינו
חברים. אחרי שנתיים , כשהייתי כבר בת 17.5 , אני לא ישכח את היום הזה , קיבלתי שיחת
טלפון ממנו .. והוא אמר לי שהוא חזר לגור בארץ והוא גר עדיין כמה רחובות ממני והוא
חייב להיפגש איתי כדי לסיים עניינים שלא נפתרו. תבינו , מאז אני ממש לא אותה אחת .
הייתי כל- כך פגועה שאפילו לא שמחתי שהוא חזר. שנתיים הייתי אומללה לא יצאתי לא
ביליתי לא כלום. הייתי יושנת מוקדם , השמנתי מרוב דיכאון - לא הפסקתי לאכול,
התעצבנתי סתם .. איבדתי את כל החברים שלי שהיו לי , זרקתי כל זיכרון שהיה לי ממנו
וזה רק היה יותר ויותר כואב. אפילו את המכתב שהוא כתב שם "גם אם ביום מן הימים לא
תרגישי את אותה אהבה, אני ארגיש בשבילך אהובה".. איזה חרא להיזכר
בזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לחשוב שהאמנתי לשטות הזאת!!! נפגשתי איתו אחרי שנרגעתי כי
לא האמנתי שהוא חזר , בכיתי בלי סוף , לא נרגעתי זה כמו בימים ההם. הלכתי אליו
הביתה, הוא נתן לי חיבוק אבל זה היה מן חיבוק מרוחק .

הבטנו אחד בשני , בכיתי לגמריי והוא רק חייך , הוא אמר לי "די אני כאן" ... לפתע
חייכתי כי הייתה בי תקווה שהוא ואני נחזור כי כבר לא היה אכפת לי כמו תמיד אני זאת
שנדפקת , ואז הוא אמר "אני מתגייס לצבא"... וואי, אין כאב

שהרגשתי יותר מזה... לחבק אותו שנתיים אחריי הכל והוא מחייך זה לא נראה

שכואב לו , ואז לא הבנתי מה אני בכלל מחבקת אותו, לא היה טוב שם , היו לו חברות
ואני רק הייתי בדיכאון , הוא לא עשה רבע בשביל לראות אותי! איפה

מה שהוא אמר במלון , שאני והוא אוהבים שיתמודדו עם זה!!! איפה כל מה שהוא אמר?...
הרגשתי שלקחו ממני הכל !!! את החיים הנשמה והחלומות... והוא היה כל החלומות שלי.
דיברנו למשך שעות , הייתי מרוכזת בעיניים המושלמות שלו

שפעם היו מביטות אליי באהבה ועכשיו רק בידידות. וזה בן דוד שלי ואני אבודה בלעדיו
שתבינו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני רק נזכרת באותו יום שאמא שלי עשתה ביני לבינו
הכרות וכשהיא אמרה שאנחנו בני דודים ... רציתי למות! הוא

סיפר לי שהיו לו חברות , שהוא ניסה לשכוח אותי ולא הצליח , הוא אמר לי שהוא כתב לי
מכתבים ולא עניתי לו ,ואז הבנתי שאמא שלי פשוט זרקה אותם , אבל

שאלתי אותו למה הוא כתב לה במכתבים שהוא לא רוצה שאני יידע מה איתו ושרק אני יידע
שהוא בסדר ושהם שומרים על קשר, ולמה הוא אמר שיותר טוב לו ואולי הכל קרה לטובה ..?
והוא אמר שהוא ניסה , שהייתה לו את התקופה הכי מגעילה

בעולם והיא עדיין הכי מגעילה והיא תמשיך להיות כזאת אם המצב לא יישתנה.

שאלתי אותו איך המצב יכול להישתנות ?! והוא אמר שהוא רוצה שנחזור והוא

יצפצף על העולם! אבל אני ... חחח... אני עדיין הייתי מטורפת עליו אבל הוא וויתר עלי
?.. אז למה אני יחזור אליו למה? כשלי היה רע היה לו אכפת ?! הוא התקשר שאל ? משהו ?
לא.. הוא נהנה עם בנות אחרות שחבו את נשיקותיו את מגעיו את מילותיו ואני בכיתי ללא
סוף!!! ואמרתי לו שלא! אני השתניתי, אני אוהבת אותו אבל לא יכולה לחזור אליו , זה
חזק ממני ואני מצטערת. לקחתי את הרגליים והלכתי. בכיתי כל הדרך הביתה כשזאת הייתה
הדרך שאני והוא הלכנו אז כשהיינו חברים בחיבוק ויד ביד ונשיקה באמצע ואיזה בדיחה
והבכה וגם שתיקה!!! בכיתי

רצח... חזרתי הביתה והלכתי לישון . למחרת , כשקמתי, ראיתי מכתב על השולחן

שלי , והיה כתוב בו - "אני עדיין אוהב אותך"- פשוט בכיתי שוב בכיתי, די למה

אני בוכה ? למה הגורל עושה לי את זה... למה ?!?!?!? אחרי שבועיים של כאב לב, כשאני
יודעת שהוא כמה רחובות ממני ואני לא מעיזה להרים צלצול או לבוא לעבור לידו , פשוט
הרגשתי שאני חייבת לראות אותו. כשהגעתי , הוא בכה ולא

הבנתי למה! הוא אמר לי "שבי אני חייב לדבר איתך" .. התיישבתי בלחצים!!! כבר לא
נשארו לי דמעות אבל אחרי מה שהוא אמר הדמעות הציפו ולא נגמרו .

עד שהוא הוציא את זה לקח לו לפחות חצי שעה. הוא בכה וחיבק אותי ותוך כדי אמר

לי "אני עומד למות"... עברה בי צמרמורת ולא הבנתי למה ? איך ? מה שוב קורה לי?!?!
למה דווקא אני!!!!!!!!!!!!!! והוא הסביר לי שהוא חולה במחלה והוא רק

רוצה שאני יגיד לו שאני חוזרת אליו ושאני יהיה אליו נאמנה ושאני לא יהיה עם אחרים ,
שאני יישאר איתו שם תמיד כמו שאמרנו ולא משנה מה!!! שאני תמיד

יאהב אותו שאני תמיד יהיה איתו ושלא יהיה לי רע!!! ושלפחות אני , יעשה את הטוב שאני
יכולה! באותו רגע רציתי לקום ולמות לברוח לא להיות לידו לא יודעת כבר מה!!! אבל לא
, הבטתי לו בעיניים , וראיתי את אותו המבט של הילד בן ה- 15 שעבר אז ליד הים לידי
כאשר חברה שלי הציעה להם להיצטרף , שלבסוף רק אני נדלקתי עליו והחלפנו מספרי טלפון
, שלמחרת הוא התקשר ואני עוד ישנתי

ואחרי זה נפגשנו וטיילנו , את הימים שאני והוא היינו באים אחד לשני בסתר,

את כל הכיף שהיה לנו , ופשוט לא יכלתי להגיד לו לא! זה היה חזק ממני והלב שלי מאז
ומתמיד רצה אותו! עשינו אהבה באותו יום , הרגשתי את עצמי מתמזגת איתו ואולי הכי
מחוברת אליו !!! הלכתי הביתה בהרגשה של , האהבה תמיד מנצחת אבל לפעמים מאכזבת ...
חייכתי כי הוא נשאר שלי אבל בכיתי כי הוא כבר לא איתי. וניסיתי להשלים עם הגורל וזה
היה ממש קשה ממני , עד שחשבתי שאהיה חזקה ושנתיים הייתי בלעדיו עכשיו אני מאבדת
אותו סופית.. בלילה כשרציתי לבוא אליו שוב בדיוק כשבאתי לצאת מהדלת הטלפון צלצל ,
ולא רציתי לתת לשום דבר לעכב אותי אבל מאז כבר לא התעכבתי לשום מקום כי צלצלו
להודיע לי שהוא נפטר לפני דקה קלה... שמעו , הדמעות , כבר לא הציפו, אבל הרגשתי את
הכאב והדיכאון שעבר עליי ועומד לעבור עליי לכל החיים. הוא השאיר אחריו מכתב ואתם
יודעים מה

הכי כואב , שהוא לא הזכיר אותי במכתב. הוא רק רשם תודה להורים שלו שטיפלו בו והביאו
אותו לעולם וחינכו אותו, לחברים שלו שהיה לו חוויות איתם

למשפחה שלי שתמכו בכל רגע והיה לו כיף איתם ולעוד כמה ידידות שהיו בזמן אמת

ואז הוא רק רשם ... "מה שהיה צריך לקרות קרה וזה מה שהכי חשוב" ואני חושבת שזה היה
המשפט הכי חשוב כי כולם חשבו שמדובר על המוות, אבל הלב שלי אמר לי שזה קשור אליי כי
אחריי שנתתי את ההסכמה שלי למה שהוא אמר,

לאחר הבטחתי, הוא נח בשלום . ואני.... אני בודדה עד היום!!!